Parshas Shelach 5786
- Torah Tavlin
- Jun 12
- 3 min read
והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו ... (יג-לא)
הלימוד לדורות מחטא המרגלים
הנה עיקר החטא של המרגלים טמון בדבריהם אלו, שאמרו 'לא נוכל לעלות אל העם'. כי עד עכשיו אמרו שהיא 'ארץ אוכלת יושביה', ושנמצאים שם 'ילידי הענק' ושאר כל החסרונות שראו שם, עדיין היו יכולים להצטדק ולהשיב, שזה מה שבאמת ראו, ולשם כך נשלחו, שיאמרו מה שראו במו עיניהם. אולם 'חוות דעת' ודאי לא בקשו מהם, ולכן לא היה עליהם לקבוע אם נוכל לעלות או לא, והיה עליהם להבין שמאחר שהקב"ה רוצה שישראל יכבשו את הארצות יהיה הוא בסעדם, ויזכו לבסוף לרשת את הארץ, ומלכתחילה לא נשתלחו כי אם כדי לראות האיך צריכה המלחמה להתנהל, אם יכולה היא להיעשות גם באופן טבעי, כי אז היו צריכים להתכונן לה באופן טבעי, או שזקוקים הם לנס, ואז עליהם להשליך יהבם על השי"ת, וכמו שאמרו כלב ויהושע לישראל (להלן יד, ח): 'אם חפץ ה' בנו והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו', כלומר, אין לנו לעשות חשבונות האיך נוכל, רק עלינו לצאת למלחמה מבלי לדעת האיך יצליח השי"ת את דרכינו, והקב"ה ילחם לנו, ובשעת המלחמה כבר יראינו נפלאות.
דבר זה צריך להיות לימוד לכל ענין בעבודת ה', כי לפעמים כשיש צורך לעסוק באיזה דבר מצוה, בא היצר ומעורר מצב מסוים שבסיבתו נדמה לבני אדם שנבצר מהם מלקיימה, אולם עליהם לדעת שאין היכולת לקיימה תלויים בנסיבות הזמן, ועליהם לדעת שאם הקב"ה ציוה להם לקיימה ימציא להם גם כן האפשרויות לכך.
לשם המחשת הדברים אספר מה ששמעתי מאיש אחד שמפני דוחק הפרנסה נסע לארה"ב לאסוף נדבות מאת אחב"י יושבי הגולה, והקיש על דלתו של אחד העשירים הנכבדים, והלה הכניסו לביתו ושאלו על דבר בואו, היהודי התחיל לספר אודות מצוקתו הגשמית כי עליו לפרנס ארבע עשרה נפשות... כששמע הגביר שיש לו משפחה גדולה כל כך, התחיל לגעור בו על כך שמתנהג בפזיזות, ומוליד ילדים מבלי שיהיה לו במה לפרנסם, ורק כשכבר כלו כל הקיצין הוא נודד למרחקים כדי להתפרנס על חשבונם של אחרים...
הבין הקבצן שלא יראה ממנו ישועה בקלות, והעז להשיבו: "אתה חושב שאתה איש עסקים מוצלח, אך אני מוצלח ממך פי שש. אתה עשית רק שני 'עסקים' עם הקב"ה, ואני עשיתי שנים עשר". לשאלת העשיר המופתע, הסביר הקבצן: "הקב"ה הוא שציווה עלינו לפרות ולרבות, וחז"ל לימדונו שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. מכאן, שכשאדם מקיים את המצוה, הקב"ה אומר לו: 'אתה עשה את שלך, ואני אדאג להמציא להם את צרכיהם'. כלום יש עסק בטוח ומניב יותר משותפות עם בורא העולם?" הדברים נכנסו אל לב העשיר, והעניק לו סכום הגון ביותר.
אם העני צדק והעסק אכן מובטח, מדוע גלגל עליו הקב"ה עול של נידודים ובזיונות? התשובה לכך היא, שלאמיתו של דבר לא היו אלו הנידודים תלויים בכלכלת ביתו, ולא היו אלו כי אם גזירה ממעל שעליו לנדוד ממקום למקום כדי לעשות תיקונים שונים הנצרכים לו, ואלמלא לא היה עליו עול פרנסת משפחה עניפה בת ארבע עשרה ילדים היה הקב"ה ממציא לו סיבות אחרות כדי שיצטרך מחמתן לנדוד, ונמצא לפי זה שבזמן שלא נגזר על האדם נידודים יכול הקב"ה לשלוח לו את צרכיו ואת פרנסתו בתוך ביתו, גם אם אינו איש כשרוני ומוצלח כל כך.
דרך אגב, נחוץ להוסיף, שגם אם נגזר על האדם נידודים ובזיונות לטובתו ולתיקונו, יכול הוא להמתיק את גזירתו אם מתחזק הוא באמונה ובטחון, כי אז יכול להמשיך שפע חדש בתוך ביתו מבלי שיצטרך לנדוד כלל, כי בבטחונו העצום כבר מתקן הרבה יותר ממה שהיה עליו לתקן בנידודיו.
השי"ת יהי בעזרינו להתגבר על כל המניעות בקיום המצוות.