Parshas Mishpatim (Shekalim) 5786
- Torah Tavlin
- 7 hours ago
- 3 min read
וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות ... (כא-יד)
תמים תהיה עם ה' אלקיך
פרש"י: מעם מזבחי, אם היה כהן ורוצה לעבוד עבודה, תקחנו למות. מפרשי רש"י העתיקו הוספה למאמרו של רש"י והוא מדברי התוספות במסכת סנהדרין (דף לה: ד"ה שנאמר) שכתבו בזה הלשון: 'ואפילו אין שם כהן ראוי לעבוד את העבודה, נדחית', עכ"ל. התוספות כתבו את דבריהם להלכה למעשה. ובפשטות נראה מדבריהם שגם אם נבוא לידי מקרה, שלא נשאר לפליטה מזרע אהרן כי אם כהן זה שהרג את הנפש, ואם יקיימו בו משפט המוות תתבטל עבודת בית המקדש, אין לנו רשות לשנות גזירת תורתינו הקדושה, ומחוייבים אנו להמיתו. גם אין לנו להמתין מלהמיתו עד שיעמיד בן אחר תחתיו, אלא תיכף ומיד עלינו לקיים בו מה שצוותה תורתינו הקדושה.
לאור דבריהם שזהו המכוון בדברי הכתוב, ראוי לנו להתבונן למה הוצרכה התורה כלל להורות לנו דין זה, כי גם אם אמת הדבר שאם יִקְרֶה כְּמִקְרֶה הזה תהיה זאת חובתינו, אין אנו צריכים לדעת הלכה זו, כיון שבפועל לא נבוא לידי מצב כעין זה. כי בודאי חפץ בוראינו שתהיה תורתו נצחית ושלא נבוא לידי מצב שלא נוכל שוב לקיים אחת ממצוותיו, ובהכרח שגם במצבים הגרועים ביותר ישגיח הקב"ה שישאר שריד לזרע אהרן, ולא תהיה ביטול לעבודת בית המקדש.[ואין להשיב על דברינו מה שרואים אנו במציאות שהשבית הקב"ה מאתנו עבודת בית המקדש בזמן גלותינו, כי עדיין אין זה בגדר מצוה שנתבטלה ונעקרה מן השורש, מאחר מובטחים אנו מפי הנביאים שבמהרה יבנה בית המקדש, ושוב נוכל לעבוד העבודה,אבל אם תהיה כליה ח"ו לשבט הכהונה תהיה מצות העבודה בטילה לעולם, ולמצב כעין זה לא נבוא לעולם]. ואם הוראה זו אינה עתידה להתקיים למה ראתה התורה לנכון להודיעה?
ויש להשיב שלא נאמרה הלכה זו אלא כדי שנשכיל לדעת על ידה יסוד וכלל גדול בעבודת השי"ת, דהנה לפעמים מוצאים אנו את עצמינו במצב שבראיה שטחית נדמה לנו שאי אפשר שתהיה עוד תקומה לדת תורתינו הקדושה אם לא שנעבור על איזה מצוה חלילה. אמנם זוהי דיעה שלא ניחא ליה להקב"ה, הקב"ה אינו זקוק שנהיה אנחנו'אפוטרופסים' לקיום דתו, ואינו חפץ שבסיבתה נעבור על אחת ממצוותיו. בכגון דא עלינו לבטוח בה' אלוקינו שהוא כבר יעשה למענו וידאג לתוקף דתו וקיומה, וכבר אמר על כך רבן שמעון בר יוחאי (שבת קלח:):'ח"ו שתשתכח תורה מישראל, שנאמר (דברים לא, כא) 'כי לא תשכח מפי זרעו'', ואף שעלינו מוטל לעשות את ההשתדלות מצדינו כדי להקים דור של תלמידי חכמים, זהו רק מצד הרצון העליון שתהיה זה באופן טבעי, אבל במקום שיש צורך לעבור לשם כך על עבירה שוב אין זה הרצון העליון, ועל כן עלינו ללכת בתום ולסור מן העבירה ולבטוח בהבטחתו הנזכרת. כדי להמחיש יסוד זה לימדה אותנו התורה את ההלכה הנזכרת, שגם כהן יחידי, אם נתחייב מיתה לשמים, אין מנוס מלהרגו, על אף שאם נצטרך לקיים חובתינו תהיה זו סיבה לביטולהשל מצוה אחרת לנצחים, כי אין זו מחובתינו להעמיד את התורה בחטאים. ובמצבים כעין אלו עלינו לדעת שעיני האדם מוגבלים מלראות האיך יסבב הקב"ה תוקף לדתו.
על האדם להתהלך בתמימות, ואסור לו לנטות מרצון השי"ת גם כשמכוון לטובתו של הקב"ה, כי הקב"ה כבר יודע מהי טובתו ומהי טובת האדם, ועל כן אין לו לחקור אחר העתידות ולחשוב חשבונות מה יהיה הגורל באם ישמע לקול ה', וגם אם נדמה לו שרעה תבוא באמצעות מעשיו הטובים, עליו לקבל את הדברים בתמימות, ורק אז נזכה להיות עמו ולחלקו, ולאחר מכן יווכח שמחשבתו לעוות דרכו לשם שמים כדי להשיג את מבוקשתו היתה עצת היצר, ולא היה זה שום אמצעי לטובה, ורק בזכות שלא קיים את עצתו זכה להיות לעמו ולחלקו.