Parshas Vayigash 5786
- Torah Tavlin
- Dec 25, 2025
- 3 min read
ואמרתם אנשי מקנה היו מנעורינו ועד עתה ... כי תועבת מצרים כל רעה צאן (מו-לג,לד)
ואבדיל אתכם מן העמים
כשהורה יוסף להוריד את אביו וכל צאצאיו מצרימה, דאג שלא תהיה שכר פעולתו יוצא בהפסידה, הוא ידע שיהיה בירידה זו תועלת מרובה לישראל, כי בהיותם סמוכים אליו יהיה ביכולתו לכלכלם בכל טוב מצרים, ומתוך כך יהיה לבם פנוי להידבק בהשי"ת באין מפריע. אולם גם ידע שירידה זו היא בבחינת 'אַלְיָה וקוץ בה', כי שְׁהִיַּת ישראל במצרים עלולה להביאם לידי קשרים עם המצריים המזוהמים, והללו יגלו לפניהם שיש 'עולם הזה', ויכולים להתענג בתענוגים חומריים ופחותים. גם אם הגדולים יזהירו את הקטנים שלא ידברו עם המצריים מטוב ועד רע, יעשו הליכותיהם של המצריים רושם על ישראל, כי בהכרח יבחינו בהן ישראל ומתוך כך יִּוָּדַע להם מושגים שאינם לכבוד לבית ישראל. וגם אם בסיבתם יהיו המצריים ללעג ולקלס בעיניהם, יש לחוש שברבות הימים יתרגלו למהלכם, וכבר לא יהיו כל כך בזויים בעיניהם, וכעבור עוד תקופה כבר תעלה על דעתם שמא צודקים המצריים וגם הם יְנַסּוּ את הדרך בה בוחרים העם הדומה לחמור, ומי יודע עד היכן יכולים הדברים להתגלגל. על כן הבין יוסף שתיכף בירידתם צריכים בני ישראל לקבוע עיירה לעצמם במקום המובדל מהמון המצריים, כדי שלא יצטרכו כלל להכירם, ורק מתוך כך יהיה ביכולתםלהתקיים בקדושתם.
אולם הבין שלשם כך צריך לעשות מעשה שגם פרעה יסכים לכך. וליתר דיוק, עליו 'להכריח' את פרעה שיסכים לכך. וכדי להבין למה, צריכים אנו למאמרו של האמורא רב (שבת יא.): ש'אם יהיו כל הימים דיו, ואגמים קולמוסים, ושמים יריעות, וכל בני אדם לבלרין, אין מספיקים לכתוב חללה של רשות'. מאמר זה מלמדנו שכדי להנהיג מדינה אפילו רק יום אחד (כפירש"י שם), צריכים בעלי מחשבה עמוקה מאוד, ובאנשים כעין אלו לא היתה מצרים מתברכת, עצם המושג של 'בעלי מחשבה' כמעט ולא היו במצרים, [ולכן היו שטופים בעניניםפחותיים וחומריים, כי לא הגבירואת המוח על הלב כלל], וכל שכן שלא היו ביניהם 'בעלי מחשבה עמוקה'. ולא יפלא איפה שפרעה בעצמו עבר על אחד מחוקי מצרים ש'אין עבד מולך', והמליך את יוסף, הוא ראה שיוסף הוא יחיד במינו, ואי אפשר לקיים את החוק הזה כשממלכת מצרים זקוקה מאוד ל'בעל מחשבה' כמותו, וכפי שאכן רואים שברוחבבינתו הציל את מצרים מחרפת רעב, וגם הֶעֱשִׁיר את קופת המדינה שאספה אֵלֶיהָ כל הממון שבעולם.
הוא אשר דיבר הכתוב (לעיל מה, טז): 'והקול נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף וייטב בעיני פרעה' - כשנודע לפרעה שבאו אחי יוסף הבין שהללו הם 'אוצר פז' למצרים, הוא שיער שאחי יוסף דומים אליו, וגם המה 'בעלי מחשבה' כמותו, והארץ יכולה להפיק מהם הרבה תועלת, ולכן הוטב בואם בעיניו. כיון שכן הבין יוסף שלא במהרה יסכים פרעה שהללו יתבדלו באיזה פינה נידחת שבארצו, ויבקש לשלבם בין שרי המלכות באופן שבהכרח יצטרכו להתערב עם הפחותים מהמין האנושי.
כיון שכן ביקש יוסף לייצג את אֶחָיו לפני פרעה כאנשים פשוטים, ומקודם ביקש מהם שלא יחושו מלומר לפני פרעה דברים שבסיבתם תתמעט ערכם בעיניו, ועל אף שמדובר ב'מלך' שכל אחד רוצה למצוא חן בעיניו, אבל ישראל קדושים צריכים לוותר על זה, כי החן בעיני פרעה היא סיבה להפסיד החן בעיני ה'.
ולכן כשיבקש לדעת 'מה מעשיכם' תבינו שברצונו להתבשר מפיכם שלא טעה, והנכם נמנים עם המוכשרים, וכל אחד ממכם הוא 'פרופסור' בתחום שבו הוא עובד, ואתם אל תעלימו את האמת שאינכם כי אם 'אנשי מקנה', על אף שזוהי אומנות שאינה צריכה הרבה מחשבה, ובדרך כלל היא מבזה את בעליה. ואכן רואים בהמשך הפרשה (להלן מז, ג) שכך היה מעשה, פרעה שאל אותם 'מה מעשיכם' והם לא נמנעו מלומר לו כל האמת, כדי שלא ימצאו חן בעיניו.