Parshas Vayeshev 5786
- Torah Tavlin
- Dec 11, 2025
- 3 min read
וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש. ויאמר את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רעים ... (לז-טו,טז)
פרש"י: וימצאהו איש - זה גבריאל (תנחומא וישב ב.). הנה תיבת 'לאמר' שייכת במי שאומר דבר לזולתו ומורה לו שיאמר דבר זה לאחרים, וכעין כל הַצִּוּוּיִים שציוה הקב"ה למשה, שם נאמר 'לאמר' ופירושו שיאמר זה הציווי לישראל, אך במקרא שלפנינו אין תיבת 'לאמר' מובנת, כי לא אמר לו האיש איזה דבר למוסרו לאחרים, ואם היתה כוונת האיש שיוסף ישיב לו את הידוע לו מכבר, היינו מה שהוא מבקש בשכם, הרי די היה בזה שאמר לו 'מה תבקש', ולמה הוצרך להוסיף 'לאמר'?
ואפשר לומר שאחר שיוסף תעה בשדה, ביקש מהשי"ת שימציא לו את הדרך הנכונה, אבל לא פירש היטב כוונתו שכוונתו אל הדרך שבה הלכו אחיו, ואז סיבבו מן השמים שהמלאך גבריאל הופיע לפניו, כדי להורות לו שתפילה צריכה אריכת שפתיים, ועליו לפרש שיחתו יפה, ולא ידלג על שום פרט מהגיון לבו, כי אם לא יפרש שיחתו יפה, ורק יבקש את הדרך הנכונה יכולים לפרש את שיחתו בכמה פנים, ואף אם כדאי הוא להיענות בתפילתו לא יֵעָנֶה כדבעי, ובמקום שיכוונו לו הדרך הנכונה לאחיו יכולים להראות לו הדרך הנכונה לבית אביו. ולזאת כוון באמרו 'לאמר' שהורה לו האיך לדבר לפני השי"ת ולבקש מלפניו. ולפי זה יש לומר שהכתוב שלאחריו לא היתה תשובה למלאך גבריאל, אלא שקיים את הוראתו של גבריאל, ופירש היטב את דבריו לפני השי"ת, ואמר לו 'את אחי אנכי מבקש 'ולכן 'הגידה נא לי היכן הם רועים'. ואז היה גבריאל עצמו הסיבה שזימן השי"ת להודיעו שהלכו לדותן, ולהורות לו הדרך לשם. דבר זה הוא אכן כלל גדול בעבודת התפילה, שעל האדם לפרט את חפצו בכל פרטיו ודקדוקיו, ואף שמאמינים אנו שהקב"ה יודע את משאלות לבנו ויודע היטב על מה מכוונים דברינו, בכ"ז מוטל עלינו לפרש את שיחנו היטב היטב, כי לפעמים א"א לדחות את תפילתו של האדם ומוכרחים להיזקק לו, אך מאחר שיש עליו מקטרגים, מנסים הם לסלף כוונתו, וכתוצאה מכך אינו מקבל מה שליבו חפץ. אך אם יפרש שיחתו יפה שוב לא תהיה פתחון פה להמסטינים לעקם ולסלף כוונתו.
וכזאת אנו מוצאים גם אצל משה רבינו, כשפרעה הרשע ביקש ממנו להתפלל להשי"ת כדי להסיר מכת צפרדע מעליו, אמר לו משה (שמות ח, ה): 'למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך', בכך לימד אותנו משה שהמתפלל ומבקש מהשי"ת צריך לפרט היטב בקשתו, ולכן לא די בתפילה כללית להסיר את הצפרדעים ממצרים בכללותה, כי אז היה מקום לפרש שכוונתו רק להחשובים שבעם, כי הם העיקר, או שכוונתו הוא רק על סילוקם מחוצות הארץ שהם רשות לכל באי עולם, אבל הצפרדעים שבבתים יִשָּׁאֲרוּ. ורק כשירחיב דיבורו ויפרט כל סוגי האנשים שבמצרים, אז אכן יזכה שתפילתו תעלה יפה וכולם אכן יִוָּשְׁעוּ מצרתם. ומסיבה זו הוסיף משה והדגיש 'רק ביאור תשארנה', כדי להודיע לפרעה שעל מה שהוא יבקש ויפרט יזכה להיענות, ועל מה שלא יפרט בתפילתו לא יזכה להיענות.
מלבד הטעם שאמרנו שהצורך לפרט התפילות הם כדי שיהיו הדברים ברורים, ולא תהיה בפי המקטרגים אמצעי לפרש תפילתו באופן אחר, יש טעם נוסף לזה שצריכים שהתפילות יהיו מפורשות, כי התפילה צריכה להיאמר מעומק הלב, כי בכך נחשב האדם כעני בפתח המעורר רחמים, וכדרך שאמרו חז"ל (ברכות כח:): 'העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים', כלומר, אין תפילה זו רצויה לפני המקום כיון שאין זה תחנונים, וכדי שאכן יזכה לכך מן הראוי שיפרט היטב את בקשתו, כי בכך מעמיד המתפלל את כובד הצרה לנגד עיניו, ומתעורר רחמיו על אותו שהוא מתפלל עבורו, וכך נאמרת תפילתו מעומק הלב, ותפילה כזו עושה רושם גדול. השי"ת יהיה בעזרינו שנזכה לְהִוָּשַׁע על ידה בכל מילי דמיטב.