Parshas Vayeira 5787
Updated: 37 minutes ago
ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם ... (כא-לג)
בכל דרכיך דעהו
פרש"י: ויקרא שם וגו' - על ידי אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה אלוה לכל העולם. לאחר שאוכלים ושותים אומר להם ברכו למי שאכלתם משלו, סבורים אתם שמשלי אכלתם, משל מי שאמר והיה העולם אכלתם:
רש"י מספר לנו דברים כהווייתם – כך הייתה דרכו של אברהם אבינו, האכיל והשקה את הבריות, ולאחר מכן ביקש מהם להודות למי שהמזון שלו הוא הקב"ה. אמנם כשמעיינים בעומק הכוונה של אברהם אבינו, יכולים הדברים להאיר דרכנו בעבודת הבורא.
ובתחילה נביא את תוכן דבריו של הגה"ק בעל ה'דברי יחזקאל' משינאווא זי"ע (פרשת לך לך), שהקשה על כך שאברהם לא החשיב את אליעזר עבדו כבן, ואמר להקב"ה (לעיל טו, ג): 'הן לי לא נתתה זרע', הרי שנינו (סנהדרין יט:) ש'כל המלמד את בן חֲבֵרוֹ תורה כאילו ילדו', ועל תיבת 'דמשק' דרשו בגמרא (יומא כח:) שהוא נוטריקון 'דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים', ולכאורה הכוונה שאליעזר היה תלמיד מובהק לאברהם עד שהיה ביכולתו גם להפיץ את תורת רבו לאחרים, ואם כן שפיר נחשב כאילו אברהם ילדו, ויש זרע לאברהם.
ותירץ שהתואר 'תלמיד' אינו ראוי אלא לזה העומד על דעת רבו ומבין את עומק כוונותיו בכל הנהגותיו, ומתוך כך יכול לחדש דרך חדשה בעבודת הבורא; כלומר, מאחר שמבין את עומק הליכותיו של רבו, הוא גם מבין באילו מצבים ראויות הליכות אלו להיעשות, ובאילו מצבים צריכים לעובדו בדרכים אחרות. תלמיד זה, היורד לסוף דעתו של רבו, נחשב ל'תלמיד הגון' כי לא יבוא לידי מכשול על ידי הליכותיו של רבו. מה שאין כן בתלמיד שאינו יורד לסוף דעתו של רבו, שעלול להיכשל על ידן, כיוון שיילך בעקבות רבו בכל מצב, גם בזמנים שאין הליכות אלו רצויות.
לאור יסוד זה מסביר הרה"ק משינאווא זי"ע, שאליעזר לא זכה לרדת לעומק דעתו של אברהם, ומה שאמרו חז"ל שהיה 'דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים' רצונם לומר שכמו שראה אצל רבו כך היה עושה, בלא דעת וכוונה, וכך גם לימד לאחרים לעשות, ולכן לא התרצה אברהם בתלמיד שכמותו שיהיה נחשב כבן, ושפיר טען לפני הקב"ה 'הן לי לא נתת זרע', כי אין זה בגדר בן. ומובן גם הלשון שהשיבו הקב"ה 'לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך' כי לכאורה הכפיל את דבריו, כי מאחר שאמר לו 'לא יירשך זה' כבר הבין אברהם שיזכה לבן, ולמה הוסיף 'כי אם אשר יצא ממעיך', אמנם לפי ההסבר הנ"ל בדברי אברהם יש לומר שהשיבו הקב"ה שאותו בן שייוולד לו יהיה גם תלמיד הגון, ויבין ג"כ עומק פנימיות עבודתו, וזהו 'אשר יֵצֵא ממעיך' מלשון 'פנימיות' – שיציאתו לעבוד את ה' תהיה מתוך השגה פנימית. ושפיר מובן לפי זה למה לא הלך יצחק בעקבות אביו ולא עבד את השי"ת במידת ה'חסד' כי אם ב'גבורה', היה זה מפני שראה שהשתנו המצבים, והבין שלאור המצב הנוכחי היה גם אברהם עובד את ה' ב'גבורה' עכתו"ד.
אלו הדברים יש להם סעד ממאמרו של רש"י שלפנינו, בו נאמר שאברהם עבד את בוראו במידת ה'חסד' – הוא היטיב לבריות בזה שהאכיל והשקה אותם; אמנם מסוף דבריו רואים שלא הייתה פעולת ה'חסד' תכלית לעצמה, היתה גם נקודה פנימית לפעולה זו, והיא לגייר גרים ולהכניסם תחת כנפי השכינה, כמו שאמרו חכמים (סנהדרין קג:) 'גדולה לגימה שמקרבת את הלבבות'. ועל כן, אחר שסעדו אצלו ובאו להודות לו, היה ביכולתו לשבר את אוזנם שלא משלו אכלו, ועליהם להודות להקב"ה שמשלו אכלו, ואז היה לבם פתוח וְהִטּוּ אוזניהם לדברי אברהם שביאר לפניהם שיש מנהיג לבירה.