Parshas Vayechi 5786
- Torah Tavlin
- Jan 1
- 3 min read
ואמרתם אנשי מקנה היו מנעורינו ועד עתה ... כי תועבת מצרים כל רעה צאן (מו-לג,לד)
ואבדיל אתכם מן העמים
הנה תיכף אחר שגילה יעקב שמעלתו של אפרים הוא יותר ממעלתו של מנשה, נאמר 'ויברכם', כלומר, את שניהם יחדיו בירך בברכה אחת. בכך גילה יעקב שגם אם מנשה אינו כל כך במעלה, ראוי הוא להתברך באותה ברכה שמברכים לאפרים שהוא יותר במעלה ממנו. וזאת, כי עיקר מעלת האדם אינה תלויה בהשגותיו הרמות, כי אלו הם רק מתנת אלקים, [אמת כי גם ההשגות בזכותא תליא, אבל אין זו עיקר מעלת האדם], ועיקר מעלתו הוא כשעושה כל מה שהקב"ה דורש מעמו, גם אם לא יזכה באמצעותן להתעלות עד פסגת המעלות, ובכך הוא מגלה שעיקר עבודתו הוא לשם שמים. וזו היתה עיקר מעלתו של מנשה הוא עבד את בוראו בכל כוחו, ולא התרשל בעבודתו גם אחר שידע שלא יזכה למעלותיו של אפרים. בכך גילה שמצד העבדות להשי"ת דומה הוא במעלה לאפרים, וראוי להתברך כמותו. ושפיר מובן לפי זה למה המשיך יעקב ואמר 'בך יברך ישראל', כי רצה יעקב שאלו ישמשו כדוגמא לכללות ישראל, שכל אחד יבין שהעיקר מה שהקב"ה דורש מֵעִמּוֹ הוא לעבדו בלבב שלם, בין אם יזכה להתעלות באמצעות מעשיו, ובין אם לא, כי העיקר הוא המעשה, וכמאמרו של רבי טרפון (אבות ב, טז) 'לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה'.
ואולי לזה נתכוון יעקב באמרו 'בך יברך ישראל' - לשון יחיד, ולא אמר 'באלו יברך ישראל', כי אפרים ומנשה שעבדו את בוראם לש"ש לא הרגישו את עצמם גופים נפרדים שכ"א מבקש את טובתו ואת שלימותו הפרטית, וגם כשידעו שאחד יצליח ויתעלה במעלה יותר מחבירו לא נפגעו זה מזה, כי לא ראו בכך שום גדולה יתירה. ועדיין היו אגודים כאחד, והיו לשניהם 'לב אחד' לעורר נחת רוח לאביהם שבשמים.
בעיקר צריכים הדברים להיאמר דהנה ישנם הורים הדורשים מבניהם שישתדלו להימנות עם המובחרים שבין תלמידי הישיבה, ונפשם דווה עליהם כשרואים שבניהם לא זכו לכך, וזאת מבלי למדוד את כושר יכולותיהם של בניהם. ובראשונה צריכים הורים אלו לדעת שדרישות כעין אלו לא ישמשו כסיבות לבניהם להתעלות, להיפך, דרישות כעין אלו עוד יכולים להביאם לידי ירידה גדולה, כי לפעמים אין בכוחם של הבנים למלא דרישותיהם של הוריו, ובראותם שבין כך לא יהיו מרוצים להוריהם מאבדים לגמרי רצונם להתעלות, וכתוצאה מזה הם נוחלים ירידה גדולה רח"ל. וגם אלו שכן יצליחו להתאמץ ולזכות בתואר 'מובחר', זוכים בד בבד להבין שתכלית הלימוד הוא להיות 'מובחר', ולא באלו חפץ ה', חפץ ה' באלו ההוגים בתורת ה' לשם שמים, ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון את לבו לשמים. אם חפצים הורים אלו לצאת י"ש, עליהם לרדת לסוף דעתם של בניהם להכיר מה כושר יכולתם ולהתאים דרישותיהם כפי כוחותיהם וכשרונותיהם, וכשהבנים יעשו כפי חובתם, יעודדם על כך, ויתן להם הרגשה שהם מרוצים לפניו, ואז תהיה זו סיבה לעורר בהם רצון להתאמץ יותר ולהצליח יותר כדי להשביע יותר את רצון הוריו.
ואולי היתה זאת כוונת יעקב כשביקש שבנ"י יברכו את בניהם 'ישמך אלקים כאפרים וכמנשה'. דלכאורה קשה הרי זה עתה הקדים יעקב להודיע שאפרים הינו יותר במעלה ממנשה, ומאחר שמברכים את הבן שיזכה להיות כאפרים הרי המוסיף 'וכמנשה' גורע? אלא שמשמעות הברכה כך היא: תזכה לעשות נחת רוח לשמים, ע"י שתעשה מה שבכוחך, יתכן שתקנתך לזכות לבחינת 'אפרים' שהינו במעלה יתירה וזכה שיצא ממנו יהושע בן נון, ויתכן שתקנתך הוא שתזכה רק לבחינת 'מנשה' שממנו יצא גדעון, ואף שלא היה במעלה כיהושע, לא דורשים ממך להגיע לבחינות שהם מעבר לכוחך, ואם תזכה לבחינת 'מנשה' כבר זכית לבוא על תיקונך. ועל כן וישם את אפרים לפני מנשה, כדי להבין את המכוון...