Parshas Vayakhel-Pekudei (HaChodesh) 5786
- Torah Tavlin
- 1 day ago
- 3 min read
וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אתה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אתם משה ... (לט-מב,מג)
מצוה תמה מהותה והשפעתה
בפרשתן נאמר על כל אחת מהפעולות שעשו חכמי לב לצורך הקמת המשכן או לצרכי בגדי כהונה שנעשו 'כאשר צִוָּה ה' את משה', ודברים אלו נראים לכאורה כמיותרים, כי פשיטותא היא דא שעשו מה שעשו רק כפי מה שנצטווה משה מפי הגבורה, והיה הדבר ניכר ממעשיהם, כי אלמלא אלו הציוויים למה להם כל יגיעם ועמלם?! תמיהה זו מכפילה את עצמה כשרואים במקראות שלפנינו שאחר שפירטה התורה על כל פעולה בפני עצמה שנעשית 'כאשר צוה ה' את משה', ראתה התורה לנכון לשוב ולהודיע פעם נוספת באופן כללי ש'ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו בני ישראל את כל העבודה'. דבר זה הוא 'תורה' ו'לימוד' הוא צריך.
ואפשר שֶׁכִּוְּנָה התורה בכך לרמז על הענין המובא בספה"ק שבכל מצוה ופעולה שהאדם עושה מוטל עליו לצרף כוונה ודיבור למעשה, כי עיקר מעלת המצוה היא כשנעשית מתיך זכירה בהשי"ת, ומתוך כוונה לעבדו, ומעשה בלא כוונה הינו ממש כגוף בלא נשמה, ולכן אם האדם עוסק במצוה שפעולתה מוכיחה שלולא הציווי מהשי"ת לא היתה נעשית, מן הראוי שיאמר מפורשות בפיו שעושה פעולה זו לשם ה' שצוה בתורתו, כי הדיבור יביאו לידי טוהר הכוונה, ויזכה להיות תמים במעשיו.
כדי להמחיש דבר זה אמרה תורה שבכל עת שעסקו חכמי לב בעבודת הקמת המשכן צירפו מחשבה ודיבור למעשה והדגישו שכל מעשיהם הוא רק כדי לקיים מה שצוה ה' את משה. והתורה הכפילה ידיעה זו שוב ושוב(דוק בשני המקראות שלפנינו ותמצא שהתורה מזכירה זאת לפחות שלוש פעמים) כדי לגלות שבכל רגע ורגע לא הסיחו דעתם מכוונתם לעשות רצון קונם,ולכן היתה כל מצוותם ללא שום פגם, והיו ראויים להמשיך השראת השכינה במעשי ידיהם. וראה רבי אלימלך מליזענסק זי"ע ב'צעטיל קטן' (אות ד) וז"ל: 'בכל הדברים שבעולם, הן בתורה הן בתפילה הן במצוות מעשיות, ירגיל את עצמו לומר בזה הלשון, הריני עושה זאת לשם יחוד קודשא ב"ה ושכינתיה, לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו, וירגיל את עצמו לומר זאת בתוכיות ופנימיות הלב, ובהמשך הזמן ירגיש הארה גדולה באמירה זו', עכ"ל.
ולאמיתו של דבר נפסק בשו"ע (או"ח ס' סעיף ד) וז"ל: 'יש אומרים שאין מצוות צריכות כוונה, ויש אומרים שצריכות כוונה, לצאת בעשיית אותה מצוה, וכן הלכה', עכ"ל. וב'משנה ברורה' שם הכריע שבמצוות שחיובן מדאורייתא, הכוונה היא לעיכובא, ואפילו במצוות דרבנן, לכתחילה צריכים להחמיר להצריך כוונה בהן.
עוד י"ל שֶׁכִּוֵּן הכתוב בכך להורות על חובת קיום כל מצוה בכל פרטיה ע"פ הוראת השו"ע ונושאי כליו, כי כשיהגה האדם יִוָּדַע שכל מצוה מורכבת היא מהמון פרטי הלכות אשר להאיש ההמוני אינם ידועים כל כך, ולכן אינו מעלה על דעתו ששוגה הוא בעשיית משפטי התורה, ועל אף שלבו חרד לקיים את דבר ה' וגם מוציא את מחשבתו אל הפעל, הרי אין הוא יודע הדק היטב האיך עליו לקיימו, כי אין הוא יודע אלא מה שראו עיניו האיך קיימו אבותיו, אך אינו יודע שכמה פנים יש לתורה ולפעמים מחמת סיבות שונות עליו לקיים את המצוה באופן שונה, וגם שלפעמים עליו להוסיף דברים למצוה מסויימת מה שלא ראה אצל אבותיו מפני השינוי בִּתְנָאֵי המקום והזמן, וכל עוד שלא יהגה האדם בחלק ההלכה למעשה עלול הוא להפסיד המון מצוות שלא יקיימם כמתכונתם. ולזאת ראתה התורה לזרז את האדם שבכל פרט ישית לבו לקיימו כהלכה, וכאשר עשו חכמי לב שעסקו בעבודת המשכן ובכל פרט התבוננו לראות שיהיו מעשיהם כדת התורה כאשר נצטווה משה מפי הגבורה, ורק מצוה כעין זו למצוה תַּמָּה תֵּחָשֶׁב ותתקבל לרצון לפני האדון ה', ורק בכח אלו המצוות הַתַּמּוֹת בכל פרטיהן ודקדוקיהן יתעלה האדם ויהיה מעון לשכינת עוזנו.