Parshas Vaeschanan (Nachamu) 5785
- Torah Tavlin
- Aug 8
- 2 min read
ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר ... (א-טז)
כוחה של תחנונים מתוך שפלות רוח
פרש"י: אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם, אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם, דבר אחר זה אחד מעשרה לשונות שנקראת תפלה, כדאיתא בספרי. יש להתבונן מה כיוון רש"י להוסיף בפירושו השני שזה אחד מלשונות של תפילה, הרי לא הוסיף לנו פירוש נוסף בלשון החנינה, כי אם הודיע לנו שזהו אחד מהעשרה לשונות של תפילה, והיינו שבקשת מתנת חינם היא אחד מלשונות התפילה, ומה שייך לומר על כך 'דבר אחר'?
ויש לומר שמתחילה פרש"י ש'ואתחנן' היא דרך עבודה השייכת רק לצדיקים, כי רק הצדיקים יכולים לבקש מתנת חינם, כי ברוב תבונתם מכירים בערכם המך, ועל אף שהרבו תורה ומעשים טובים אינם רואים בכך זכות לעצמם, כי בדעתם הרחבה מכירים הם ברוממותו יתברך, ויודעים כי לגודל רוממותו אפילו שמים לא זכו בעיניו, ועל אחת כמה וכמה שלא שייך לקרוץ מחומר לצאת ידי חובתו לבוראו, ועל כן יכולים הם לבקש 'מתנת חינם', אולם אנשים פשוטים שאינם באים לידי מדריגה זו אינם יכולים לזכות לתפילה מעין זו.
וכאותה מעשה המובא בספה"ק 'סדורו של שבת' (ח"ב, הדרוש השלישי, פ"ג) על רב סעדיה גאון, שפעם א' בא אצלו תלמידו פתאום בלילה ומצא אותו שהיה מתגלגל בשלג. והיה התלמיד עומד משתומם ונחרד ונרתת, ושאלו: רבי רבי, כלום ח"ו אתה צריך לתשובה ביסורים וסגופים גדולים כאלה? ואם הדרת כבודו שמעולם נשמר מכל לכלוך והרהור עבירה מסגף עצמו כך, מה נעשה עוד אנחנו אזובי קיר מלאים פשעים ועונות מנעורינו, הלא לא יספיק לנו כל מיני צער ויסורים בסגופים גדולים מרים כמות לפי ערך הדרת מעלת כ"ת שיהיה צריך לגלגול שלג. והשיב לו: לא עשיתי כזאת כי ידעתי בנפשי שלא עברתי על עבירה כזו ח"ו שאהיה צריך לכזה. ואך למדתי דרך הזה מבעה"ב אחד שבאתי לבית מלונו ונתאכסנתי אצלו. והוא לא הכירני וכבדני כערך הכבוד שעושין לכל אדם, וכשיצא הקול בעיר שאני באתי לשם, נתאספו כל בני העיר אנשים ונשים וטף, להקביל פני, כדרך אנשי ישראל שכבוד ת"ח יקר בעיניהם. ובראות הבעה"ב שכן הוא, התחיל גם הוא לכבדני בכבוד גדול מאד, כפי השגת ידו ויותר.
וכשרציתי לצאת משם לשום לדרך פעמי, נפל לפני רגלי ויבך ויתחנן לי לאמר ימחול נא כ"ת לי על כבודו. ואמרתי לו: הלא כל הכבוד הזה עשית לי מאשר היה בידך ובכוחך לעשות, ומה היית יוכל לעשות עוד בכבודי? והשיבני: אני מפייסך על השעה הראשונה שלא הייתי יודע במעלות גדולת אדמו"ר, ולא כבדתו בכבוד הראוי לכבודו, ע"ז אני נופל לפני רגלי אדמו"ר ומבקש את סליחתו כי לא ידעתי אז בגדולת אדמו"ר.
דבריו אלו עוררו אותי למאוד כי אמרתי בלבי שאם בכבוד בשר ודם נפל לפני בבכי ובתחנונים שאסלח לו, מכש"כ שראוי שנפייס את בוראינו, כי גם אם בעבר זכיתי להשגה ברוממותו, הרי עתה נתרבתה הכרתי בגדולתו, ועתה גם נתרבה עבודתי ויראתי ואהבתי אליו ביתר שאת לפי ערך גדולת ההכרה בו, ועל העבר אני מתחנן ומבקש מלפניו ומסגף עצמי בסגופים האלה שימחול לי על מעוט עבודתי וקטנות יראתי ואהבתי בימים שעברו, כי מעט הוא לפי ערך העבודה שראוי לעבדו בפחד ובאימה כאשר עתה אני מכיר בו.
הרי לך מעובדא זו שמידה זו היא מידה של צדיקים, הם אינם רואים ערך במעשיהם, ועל כן כשמבקשים על מילוי משאלותם הם מבקשים 'מתנת חינם' אולם המון עם אינם יכולים לזכות לתפילות כעין אלו.