top of page

Parshas Vaera 5786


לכן אמר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם ... וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם ... (ו-ו,ז)


להשתתף בצרת ובשמחת הזולת


איתא בירושלמי (פסחים פ"י ה"א): שד' כוסות בליל פסח מכוונים לד' לשונות של גאולה שבפסוק זה, 'והוצאתי' 'והצלתי' 'וגאלתי' 'ולקחתי'. ומדבריו אתה למד שאלו הלשונות מורים על בחינות שונות של גאולות, יש גאולה שהיא בחינת 'הוצאתי' ויש גאולה שהיא בחינת 'הצלתי' וכן הלאה, וכיון שהיו כאן ד' גאולות שונות על כן עלינו להודות על כל גאולה וגאולה, ועל כן אנו מודים על כך בד' כוסות נפרדים.

האר"י הקדוש הביא שהד' לשונות מכוונים להד' עולמות, עשיה, יצירה, בריאה, אצילות. ומדבריו אתה למד שבפועל היתה כאן גאולה אחת שנתחלקה לד', כי ההשגה במהותה ובמעלתה של הגאולה לא היתה שווה בכולם, וכתוצאה מכך גם שמחתו של זה לא היה כשל זה. כי 'והוצאתי' המכוון ל'עולם העשיה' היא המורה על הגאולה שזכו אנשי החומר שאין להם שיג ושיח כי אם בעולם העשיה, כי המה לא ידעו להבחין בין שעבוד לחירות כי אם בזה שהם סובלים מעבודת הפרך שמעמיס עליהם פרעה, והם נתבשרו על גאולתם בלשון 'והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים' כי הלשון הממחיש ביותר את בחינת הגאולה שב'עשיה' הוא 'יציאה' שמובנו הפשוט הוא יציאה ממקום למקום, וכיון שעיקר שעבודם של אלו היתה ה'סבל' שבעשיה על כן נתבשרו לצאת מן המקום שבו סובלים מסבלות מצרים. והלשון 'והצלתי' מכוון לאלו שנתעלו והשיגו אור 'עולם היצירה' כי לאלו כבר לא העיק כל כך הקושי הגשמי, כי אם זאת שעבודת מצרים מונע אותם מעבודת ה', על כן נתבשרו בהצלה מן העבודה, ושוב לא יהיו טרודים מעבוד את ה'.

ואלו שהתעלו יותר והשיגו אור 'עולם הבריאה' הללו כבר זכו לעבוד את ה' בעצם העבדות למצרים, כי בשכלם הזך הבינו כי זהו רצונו של הקב"ה, ועשו זאת בשמחה, אולם הצטערו על ההסתר פנים הניכר בעולם, כיון שאין המצרים מכירים באלוקותו יתב', ונתבשרו גם הם שינצלו מזה הצער, ובלשון 'וגאלתי' והיינו שיזכו לגאולה הניכרת בחוש, כי תהיה זאת בזרוע נטויה ובשפטים גדולים. והללו שזכו והשיגו אור 'עולם האצילות' המה לא חשו גם בהסתר הפנים השורר בעולם, כי המה זכו לקרבת המאציל העליון וחשו במציאותו בכל עת, ולא נצטערו אלו כי אם על כך שעדיין לא זכו להיקרא בנים למקום, והמה נתבשרו שהקב"ה ימלא משאלתם 'ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים'. ומסיים הכת' 'וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים', בדבריו אלו הורה הקב"ה שגם אלו שזכו להשגות בעולמות העליונות יעוררו בהם השמחה על אשר זכו גם הם להגאולה הפחותה, שהיא יציאה מתחת סבלות מצרים, וכפי האמור היתה זאת בעיקר שמחתם של ההמון עם שלא זכו למעלות רמות. כי גם אלו אשר זכו למדרגות והשגות נמצאים לפעמים בבחינות של קטנות, ואז אין להם השגה כי אם באותה בחינה פחותה של חירות מסבל גשמי, וכדי שתמיד יזכו להודות לבוראם על החירות שהנחילם על כן יתבוננו גם בעת גדלות שזכו גם לחירות שבעשיה.

עוד יש לומר שהורה בזה להצדיקים ובעלי השגות שמלבד זאת שישמחו במידת החירות הראוי לפי מעלתם, יתנו לב גם על שמחת ההמונים, ויעלוז לבם בשמחתם, וכשישמח לבם בשמחת הזולת יעוררו גם בהם את השמחה בבחינת הגאולה של הצדיקים, ויודו גם המה על המדרגות הרמות שבגאולה, ואחר שיודו על כך יכשירו את לבבם גם כן לחוש בקדושות אלו, וכפי הידוע שההודאה היא כלי להמשיך חסדים. וללא ספק שהיא המשכה בעיקר לאותה טובה עליו הוא מהלל. ושפיר מובן לפי זה למה באמת נזקקים אנו בד' כוסות, וכפי האמור שמכוונים הם להד' לשונות הנזכרים, כי על אף שכל אחד זכה רק לגאולה מסוגו, ראוי הוא להודות על כל הד' גאולות ולשמוח עם כל אלו מהטעמים הנזכרים.


bottom of page