Parshas Tetzaveh (Zachor) 5786
- Torah Tavlin
- Feb 28
- 3 min read
וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה שנים ליום תמיד ... (כט-לח)
סייעתא דשמיא בזכות היגיעה בתורה
איתא בגמרא (מנחות כט.): 'תנא דבי רבי ישמעאל: שלשה דברים היו קשין לו למשה, עד שהראה לו הקב"ה באצבעו, ואלו הן: מנורה, וראש חדש, ושרצים. מנורה, דכתיב: (במדבר ח, ד) וזה מעשה המנורה; ראש חודש, דכתיב: (שמות יב, ב) החודש הזה לכם ראש חדשים; שרצים, דכתיב: (ויקרא יא, כט) וזה לכם הטמא; ויש אומרים: אף הלכות שחיטה, שנאמר: (שמות כט, לח) וזה אשר תעשה על המזבח', ע"כ. והנה דעתינו קצרה להבין מה שנתקשה משה בכל אלו הארבעה דברים, וללא ספק שהיה זה בעומק סודם של אלו המצוות, כי בדעתו העמוקה זכה לרדת לעומק טעמה של כל מצוה, ובבואו לאלו המצוות נתקשה בעומק טעמן, עד שהראה לו הקב"ה ואמר לו 'זה'?
והנה איתא בתיקוני זהר (תיקון סט דף קיד.) 'איתפשטותא דמשה הוא בכל דרא ודרא', ועל כן כל בחינה שהיה במשה נמצאת במידת מה בכל הצדיקים, ומאחר שרואים במשה רבינו שלא זכה מלכתחילה לרדת לעומקן של כמה וכמה הלכות, כך מזדמנים אצל כל צדיק כמה וכמה ענינים הצריכים דיעה רחבה מאוד, ואין ביכולתו להשיגם גם בכח כושר שכלו שהעניקו לו מן השמים. אולם כשהוא מתייגע להבין עומק הדברים מזכים אותו מן השמים, ומסבבים סיבות ללמדו ולהחכימו גם באלו הדברים.
זהו שדייקו חז"ל (מגילה ו:): 'אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין לו', הם לא אמר 'יגעתי ולא הבנתי' כי לאמיתו של דבר יש לכל אדם הגבלה מסויימת להבנתו, וכשהדברים תלויים בהבנה יתכן שגם אחר יגיעה לא יצליח להבין, אולם גם אם אין בכושר הבנתו להשיג, מזכים מן השמים להמייגע בתורה ב'מציאה', ומכוונים את עיניו לראות מה שצריך לראות כדי להחכימו. כמובן, שאלו הגילויים מגיעים בכל מיני לבושים, ולא בכל פעם זוכים לתשובה כל כך באיתגליא, אך הצד השווה שבכל מקרה הוא, שלבסוף מסבבים איזה סיבה כדי להאיר את עיניו ולהחכימו.
דברים אלו צריכים לשמש כחיזוק לאלו שאינם רואים את עצמם ראויים להיות תלמידי חכמים, מאחר שרואים שהבנתם מוגבלת ודעתם עניה מאוד, כי עליהם לדעת שלאמיתו של דבר אין הדבר תלוי ב'הבנתם', וגם אם לא נתברכו בכושר ההבנה, יכולים הם לעשות חיל בלימודם, ואם הם יעמדו כעקשנים להבין מה שאין הם מבינים יסבבו מן השמים וימציאו לידם את הסיבות ואת הכלים שבאמצעותם אכן יזכו להבנה. לפעמים יהיה זה סיבה חיצונית, ולפעמים יהיה זה סיוע בתחום הלימוד, כי ימציאו לפניו חברותא שיואיל בטובו לשבר את אזנו ולהרחיב את דעתו. וכל שעליו לעשות הוא להחדיר את בטחונו בהשי"ת, שהוא יסבב הסיבות להרחיב את דעתו, וכשם שאמר למשה 'זה', כך יזכה גם הוא שיאמר לו 'זה'.
השקפה זו זכיתי לראות אצל הגאון אבי מורי זצ"ל, היה זה באחד מלילי טבת הארוכים, באתי לבקרו וראיתיו יושב לבדו וכותב את חיבורו הידוע 'מעדני השלחן' על שו"ע 'יורה דעה', והרצה אבי מורי לפני את תחושותיו בזו השעה כשיושב לכאורה יחידי ומלבן ומכריע את ההלכות, וכך אמר לי מתוך ענוותנותו המופלגת: "כשאני לומד או כותב, אף שאני יושב לבד, הנני מרגיש שהבורא יושב כנגדי וכביכול לומד עמי (ראה אבות ג, ו), וכל דבר שאינו מובן לי היטב, הריני מפרטו לפניו, ואני מרגיש שהבורא שומע אותי, וכשעולה בדעתי דרך ליישב את הדבר, הריני מרגיש שהקב"ה בעצמו השיב לי, וכל עוד שאיני זוכה להבנה הנני מרגיש שעדיין לא השיבני הבורא". מתוך דבריו של אבא עמדתי על השקפתו שבטחון בה' אכן יענהו מן השמים, כי כשהאדם חפץ לעשות דברים למען הקב"ה, הקב"ה הוא בעזרו, וגם אם אינו יודע איך יסבב הקב"ה את עזרתו כבר יכול הוא להתחיל במשימתו, וברבות הימים יווכח מה היו הסיבות שהעמיד הקב"ה לסעדו.