Parshas Shoftim 5786
- Torah Tavlin
- Aug 14
- 3 min read
והגד לך ושמעת ודרשת היטב והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בישראל ... (יז-ד)
השפעה שלילית מכל חטא קל
איתא במדרש (במדבר רבה פרשה כ אות כג): 'כל מקום שנאמר 'העם' לשון גנאי הוא, וכל מקום שנאמר 'ישראל' לשון שבח הוא' עכ"ל. לאור זאת יש מקום להקשות למה נאמר במקרא שלפנינו 'נעשתה התועבה הזאת בישראל' וכי אלו שנכשלו בעוון עבודה זרה לחשובים ייחשבו?! ולמה לא יהיו נקראים 'העם'?
אולם ידוע הוא הפתגם שאמרו הגה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע, שכאשר יהודי בוורשא לובש מלבוש עם כפתורים (שהיה אז לבוש המתחדשים) אזי יהודי בפאריז משתמד רח"ל. כי כל עם ישראל הם כגוף אחד, וכאשר יש מום קטן בראש, הוא עושה רושם עצום בשאר אבריו... זהו שאמר הכתוב שאם 'הֻגַּד לך ושמעת' שהשפלים שבעם נכשלו בעוון עכור ופחות, תבין ש'נעשתה התועבה הזאת בסיבת ישראל' - החשובים שבעם, כי הם נכשלו בחטא קל, והיא שגרמה להפחותים לעבור על עוון חמור.
והדברים מבוארים בהרחבה בספר הקדוש 'היכל הברכה' להרה"ק מקאמרנא זי"ע (פ' שלח), שכתב: 'על פי הידוע ממרן הר"י בעל שם טוב, כשהצדיק עושה חטא קל גורם לאיש פשוט חטא חמור, כידוע שפעם אחד ראה [הבעש"ט בעצמו] אחד מהמוני עם שחילל שבת, והיה מתאנח מאוד על זה באיזה ענין חילל הוא שבת שיראה את זה מחלל שבת, והראו לו מן השמים ששימש עצמו עם תלמיד חכם שנקרא 'שבת', ובזה נחשב לאיש כמותו חילול שבת. וכן אירע פעם אחד לתלמיד שהיה יושב בליל ט' באב אחר חצות לילה, והיה מייחד יחודים וכותב רזין דאורייתא, כי היה נדחה, וגם ברית מילה היה ביום זה, על כן הקיל לעצמו והסיח דעתו מן אבילות, ונכנס לתחום אותו הרשע, והשיג גבולו של ס"ם הרשע, על כן התגרה בו הרשע באותו שבוע, והביאו לידי כעס גדול, וגרם בכעסו שרשע אחר תחב סכין בבטן רשע כמותו והרגו. ואמר לו מרן שכל זה גרם הוא, ועשה תשובה גם על זה', עכ"ל. וכך כתב הרה"ק מדינוב בספה"ק 'בני יששכר' (מאמרי תשרי מאמר ד' אות ו) וז"ל: 'מקובל בידינו מאת תלמידי הבעל שם טוב זללה"ה, אפילו הצדיק כשרואה איזה עבירה באיזה אדם, הנה זה ודאי אינו במקרה ... וספרו מתלמידי הבעל שם טוב, שאירע שראה באחד שחילל שבת בפרהסיא, ועמד משתומם למה הראוהו כזאת, ופשפש במעשיו דעל כרחו יש בו עוון כזה, פשפש ומצא ששמע מקרוב זילותא דתלמיד חכם שנקרא 'שבת' כאמרו בזוהר, ושתק, עכ"ל. הרי לך מדבריהם שאם הצדיק נכשל בחטא קל הוא גורם בכך שאיזה אדם פחות יכשל בחטא חמור ר"ל. ואז מסבבים מן השמים שיראה הצדיק זה החטא, ויכיר שהוא זה שגרם לכך ע"י חטאו הקל, ומתוך כך יתעורר לשוב על חטאו הקל, ובכך יעורר תשובה גם במי שעבר בסיבתו על החמור...
וצריכים לדעת שהדברים לא נאמרו רק כלפי הצדיקים האמיתיים, שכן גם אלו שאינם צדיקים גמורים, נחשבים הם כצדיקים לעומת אלו הפחותים מהם, וכשהם נכשלים בחטא קל, הם גורמים ג"כ שהפחותים מהם יכשלו בחטאים חמורים.
אלו הדברים צריכים לשמש כחיזוק לאדם כשהיצר מפתהו לעבור על אחת מהמצוות חלילה, כי אחת מפיתויו הוא שמדובר רק ב'חטא קל', ומלבד מה שיש להשיב לו שאסור לדוש גם ב'חטא קל', צריכים גם להשיב לו שבאמת לא מדובר רק ב'חטא קל' כיון שזה החטא יש לו גם תולדות, ומי יודע כמה דורות הוא יכול להוליד, כי רבות הם המדרגות שיש בנפשות ישראל, וכשהצדיק חוטא הוא גורם מכשול לזה שהוא במדריגה פחותה הימנו, וחטאו של אותו בעל מדריגה נמוכה גורם גם כן מכשול לזה שהוא פחות ממנו, וכך הלאה, ועל כל תולדה כזאת יכולים לומר 'יפה כח הבן מכח האב' ר"ל, כי כל אחת חמורה יותר מחברתה, ועל כל אלו מקבל הצדיק הראשון את אחריותו, ומי יודע אם יש לדבר סוף.