Parshas Shemos 5786
- Torah Tavlin
- 3 days ago
- 3 min read
ויאמרו אלקי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' אלקינו ... (ה-ג)
החובה לקבוע עתים לחשבון הנפש
הנה, ציוה ה' למשה להודיע לפרעה ש'אלקי העבריים נקרא עלינו ועתה נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר' וגו', ורואים שמשה קיים את הדברים בפועל. ועלינו להבין הלוא ברצונו ית' היה להוציא את ישראל מארץ מצרים לנצחים, וכפי שאמר לו הקב"ה למשה (לעיל ג, ח) 'וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההִוא', ואם כן למה הורה הקב"ה שלפרעה יאמרו שיתיר להם רק יציאה בת שלושת ימים בלבד?
התשובה לכך היא, כי ב'אתערותא דלתתא' מתעוררת ה'אתערותא דלעילא', בני ישראל זעקו אל ה' וכבר עוררו את הרצון לצאת משעבוד מצרים, ומן השמים כבר נתרצו לכך, אולם עדיין לא היו ראויים לכך בזכות עצמן, וכפי שגילה הקב"ה שכל זכותם לצאת הוא רק בזכות העתיד, דכת' (יב): 'בהוציאך את העם תעבדון את האלקים על ההר הזה', וכיון שזה היה כל זכותם, רצה הקב"ה שלכל הפחות יתרצו לעבדות זו, ויעוררו אתערותא דלתתא גם לזאת ולא רק לחירותם ממצרים, כי אז היו זכאים בדין, שהרי אחז"ל (קידושין מ.): 'מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה', אולם בנ"י לא יכלו לבוא לידי זה הרצון, כי מעורים היו עדיין בתענוגים הנמשכים מטומאת מצרים, ולא ניתנה להם שום רווח בין שעבוד לשעבוד להתבונן בחובתם ולקבל עליהם עול מלכות שמים, ואילו היו זוכים בכך היה מתקיים בהם הכתוב (תהלים לד, ט) 'טעמו וראו כי טוב ה'' והיו מתרצים בכך, ואז גם אם היו חוזרים במצרים היו יכולים לעשות שוב 'אתערותא מלתתא' גם להתקדש לעם ה', ואז היו ראויים לצאת בדין.
נוסף היו רבים מישראל שכלל לא היו חפצים ב'יציאת מצרים', כי טומאת מצרים היתה חביבה עליהם ביותר, והעדיפו חיי שעבוד בשילוב תענוגי מצרים מיציאה לחירות, וידע הקב"ה שיש ביניהם כאלו שאחר שישבותו משעבודם ויהיה להם רווח להתבונן בחובתם וגם לקיימם בפועל, אז יתוספו גם הם על החפצים להימנות עם עדת ה' ויזכו גם הם ליציאה, על כן היה רצון ה' שלא יצאו מלכתחילה רק ג' ימים, ועל ג' ימים יסכימו גם הם לצאת, ואז, אחר שיקדישו את אלו הימים לבוראם ויראו כי טוב ה' יתרצו גם הם לצאת ממצרים, כדי להיות לעם ה'. וכשבאו משה ואהרן לפני פרעה, וראה שבנ"י באו לכלל רצון לצאת ממצרים, חשש שמא כבר זכו ישראל לאותו רווח שבין שעבוד לשעבוד, וחשש שמא כבר זכו גם לעבוד את בוראם ולבוא לידי רצון זה, וע"כ מלבד מה שמיאן ביציאתם גם הכביד עליהם את העבודה כדי שחלילה לא יהיה להם שום שעה ריקנית כדי לחשוב בה מה חובתם בעולמם.
והנה עיקר רצון הבורא שיעבדו ישראל את ה' מחוץ למצרים לא היה כי אם כדי שתהיה ביכולתם של ישראל לעבוד את בוראם מבלי שתהיה עול מלכות המצריים עליהם כלל, וכל עוד שלא זכה פרעה למכת חושך היתה סיבה זו קיימת. אולם אחר שזכה כבר פרעה במכה זו, ואז לא הבחינו המצרים בכל מה שישראל עושים, אז היו יכולים בני ישראל גם במצרים להתבונן בינם לבין עצמם מהי חובתם בעולם, וכבר היו יכולים לעבוד את בוראם גם שם. כיון שכן, כבר הגיעו אז בני ישראל לידי רצון להיות לעם ה' גם במצרים, וגם אלו שמלכתחילה לא רצו לצאת ממצרים כנ"ל נתעוררו אז לצאת,, ושוב לא היה צורך ביציאה קדומה בת ג' ימים, כי בתוך מצרים כבר זכו לבוא לידי 'אתערותא דלתתא' על כן זכה אז משה לנבואה חדשה (להלן יא, א), אשר בה הודיע לו הקב"ה שעוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים ואחרי כן ישלח אתכם מזה, וע"כ כבר הורה ה' (שם, ב) שישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ושמלות וכו' כדי שיתקיים בהם ההבטחה שהובטחה לאברהם (בראשית טו, יד) 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול', הוראה זו נתחדשה רק כעת אחר שכבר שוב לא היו זקוקים לחזור מצריימה, וכבר היתה זאת היציאה האמיתית.