Parshas Shelach 5786
- Torah Tavlin
- Jun 12
- 2 min read
ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם ... (טו-לט)
"בענין זהירות בעניני קדושה"
איתא בגמ' ברכות (יב, ב): "פרשת ציצית מפני מה קבעוה? אמר רבי יהודה בר חביבא: מפני שיש בה חמשה דברים: מצות ציצית, יציאת מצרים, עול מצות, ודעת מינים, הרהור עבירה, והרהור עבודה זרה", ע"כ. הרי אחד מן הסיבות לקרא פרשת ציצית בכל יום, היינו משום שיש בו 'הרהור עבירה', האיסור 'ולא תתורו אחרי לבבכם'. התורה הק' רוצה שכל יהודי צריך לחיות בקדושה וטהרה, וע"כ בכל יום צריך כל אחד ואחד, לחזק עצמו ע"י קריאת פרשה זו. וכתב החזון איש דבר נפלא (מעשה איש ח"א, קסה): "עיקר ביאת האדם לעולם הזה כדי לתקן ענין זה של קדושה", ע"כ. הרי, תכלית כל יהודי בהאי עלמא, לחיות בקדושה וטהרה, ולעמוד בכל הנסיונות של קדושה.
איתא במכילתא: על הכתוב (שמות כב, ל): "ואנשי קודש תהיון לי", וז"ל: "רבי ישמעאל אומר: כשאתם קדושים - הרי אתם שלי", ע"כ. מי שזהיר בדברים שבקדושה, מורה שהוא של הקב"ה. וצ"ב מדוע דוקא מי שזהיר בענינים אלו הוא של הקב"ה, הרי יש כמה וכמה מצוות חשובות ויסודיות נוספות, ומדוע הנזהר בשאר מצוות אינו זוכה לתואר "שלי". ומצינו בדברי הירושלמי כעין דברי המכילתא. ז"ל הירושלמי (ברכות פ' א', הל' ה'): "א"ר לוי ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה דכת' (משלי כג, כו): תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה אמר הקב"ה אי יהבת לי לבך ועיניך אנא ידע דאת לי". מבואר דמי ששומר עיניו ולבו, עליו אמר הקב"ה "את לי", וצ"ב בעומק הענין.
ויש לבאר הענין ע"פ דברי המהר"ל. על הכתוב "קדשים תהיו" כתב רש"י וז"ל: "הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה", עכ"ל. הרי שקדושה היא כל גדר פרישה מן העריות. כלומר שמירת העינים שמירת הברית, שמירת המחשבה, צניעות וכו'. וביאר המהר"ל (בכמה מקומות) שלשון קדושה הוא לשון פרישה והבדלה, ודוקא בענין של עריות נאמר 'קדושה'. דבענינים אלו אמרו חז"ל (מכות כג, ב): נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן. ויש תאוה גדולה עד מאוד בכל אלו הענינים. היצר הרע מושך משיכה גדולה, ומי שזהיר צריך לפרוש עצמו מהם, וע"כ נקרא קדוש.
לפי זה, נראה שיש לבאר דברי המכילתא והירושלמי, מדוע מי שזהיר בענינים אלו אמר עליו הקב"ה שהוא "שלי", דמכיון שבדברים אלו קשה מאוד מאוד לפרוש מן התאוה, מי שמתגבר על יצרו, מורה שהוא חי כל ימיו אך ורק להקב"ה, ולא כדי למלא תאוותו. וזו עיקר תכלית האדם בהאי עלמא, כדברי החזון איש, שעיקר ביאת האדם להאי עלמא הוא לתקן ענינים אלו של קדושה. וע"כ בכל יום ויום צריך לקרא פרשה זו לחזק עצמינו לחיות חיים של קדושה וטהרה.