Parshas Noach 5787
וירד ה' לראת את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם ... (יא-ה)
הרושם לדורות ממעשי האדם
פרש"י: בני האדם - אלא בני מי? שמא בני חמורים וגמלים?! אלא בני אדם הראשון שכפה את הטובה ואמר (ג, יב) 'האשה אשר נתתה עמדי', אף אלו כפו בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול. מלבד מה שרש"י מלמדנו פשוטו של מקרא - פירושן של התיבות 'בני האדם', באים דבריו גם ללמדנו שמכל פעולותיו של אדם נוצר רושם לדורי דורות, שהרי מאדם הראשון עד דור הפלגה כבר היה קרוב לאלפיים שנה, והמה כבר היו הדור העשרים לאדם הראשון [על פי החשבון שהיה זה בימי אברהם שהיה דור העשרים לאדם הראשון, ויתכן מאוד שכבר היו ביניהם כאלו שכבר היו בדור מאוחר יותר], ואף על פי כן ייחסו עדיין את חטאם לזקינם הראשון אדם. זאת אומרת שאותו חטא של 'כפייות טובה' של אדם הראשון הוא זה שגרם פגם לדורי דורות, ואותו פגם גרם שגם הם יהיו נמשכים אחר זההחטא.
ולמדים אנו מכאן עד כמה מוטל עלינו להיות זהיר במעשינו, לפעמים עושה אדם איזה עבירה ונדמה לו שמלבד אותה עבירה לא עשה ולא כלום, ואינו מעלה על דעתו שמלבד החטא גרם חבלה לנפשו, כי החטא עושה רושם בעצמותיו של האדם ומלבד מה שמתאווה בסיבתו לתות באיוולתו, נמשך אותו פגם בכל צאצאיושיוולד בעודו במומו, וכתוצאה מכך יכשלו גם הם באותו החטא. ולפעמים יהיה זה החטא אמצעי לעבירה נוספת חמורה ביותר, כמו שרואים כאן שהאדם רק כפה בטובתו של מקום, וכתוצאה מכך נכשלו דור הפלגה בחטא חמור מזה ובקשו גם למרוד בבוראם ר"ל.
כעין זה רואים גם במעשים טובים, שכשאדם עושה מעשה טוב מהפך את מהותו לטובה, ונמשך רישומו גם בצאצאיו אחריו. והדברים מבוארים בגמרא (מגילה יג:), כי בשעה שראתה רחל מה שאביה עולל לה, הבינה שאם רק תשתוק ולא תגלה את הסימנים ללאה תרוויח שני דברים, הן בעלה הצדיק, והן 1.ח-.ב מעתה תחכ-תמ-ה גדולה, שכבר מראש ראתה את הנולד, והתחכמה למנוע הפסידה. אולם כדי שלא לבייש את אחותה הסכימה לוותר על הן על טובתה להיות עקרת ביתו של יעקב, והן על מעמדה וכבודה, כי במקום 1.ח-.ב לתחכ-תמ-ה .ח-.ב מעתה ככסילה שלא ידעה איך להתגונן מרמאי ידוע. הסכמה זו להיות שפילה במקום ח2כ-מ-ה היא ממידת ה'צניעות' וה'ענוה', ובשכר עמידתה בנסיון נתהפכה מידת הצניעות כחלק ממהותה, והשפיעה גם על דורותיה אחריה, שגם הם זכו שהגדולה לא ס
וענוה, ורואים זאת הן בשאול שגם אחר שזכה למלוכה בחר בצניעות, והן באסתר שהיתה מוכנה לוותר על המלוכה בזכות מידת הצניעות שהיתה טבועה בה. ומן הסתם היתה מידה זו טבועה גם בשאר צאצאיה אלא שבשני אלו אנו רואים זאת בנ"ך.
כ"ז נזקף לזכותה של אמינו רחל, שבהתנהגותה נתנה סעד לכל דורותיה אחריה להתנהג במידה טובה זו. ובאסתר אנו רואים שמידה זו זיכתה אותה להציל גל בני דורה מ3 -ה ר"ל, כי מאחר שלא גילתה את עמה ואת מולדתה לא ידע אחשורוש שהיא יהודיה, וגזר כליה על היהודים וכיון שהיתה היא בכלל הגזירה הוכרח לבטלה. כי כל פעולה היא בנין לדורות, הן לטב והן למוטב, ובשעת נסיון יהיו דברינו אלו לחיזוק גדול.