Parshas Mishpatim (Shekalim) 5786
- Torah Tavlin
- 7 hours ago
- 3 min read
מנחות דף ל. "כתיבת ס"ת נשים פטורות"
If one buys a ס"ת from the שוק, it’s כחוטף מצוה מן השוק. If he writes one himself, מעלה עליו הכתוב כאילו קבלו מהר סיני. ר' ששת says, if he is מגיה אות אחת, it’s as if he wrote the whole ס"ת. Rashi explains: if one buys a ס"ת from the שוק then מצוה עבד. But if he writes one, it’s a מצוה יתירה טפי. We see that רש"י learns, by buying a ס"ת one has fulfilled the מצוה. Others learn that theעיקר מצוה is the כתיבה, not just owning one. The [תתקנז] מרדכי learns the Gemara differently. If one buys a ס"ת מן השוק, he has “chapped” a מצוה. Not for himself, like רש"י, but he has chapped a מצוה away from the seller, because the seller sold his ס"ת. If he corrects an אות in the ס"ת that he bought, he has not chapped away a מצוה from the seller, rather he has saved him from an עבירה, as it is אסור to keep a pasul ס"ת in one’s possession. [בחידושיו על שו"ע יו"ד ס' ער] רע"א brings the תורת חיים that one should not be מקדיש his ס"ת to the צבור, since by giving it to the צבור it isn’t his anymore and he won’t be יוצא the מצוה of "כתבו לכם". We see the תורת חיים apparently holds owning a ס"ת בשתפות is not a קיום of the מצוה, because he doesn’t allow one to give it to the צבור, yet he is part of the צבור and remains a partial owner. The פתחי תשובה [שם] brings בשם הספר בני יונה, who argues that if one wrote a ס"ת and then misplaced it, he is still יוצא the מצוה of כתבו לכם. Even if it rips or gets burnt, he is still יוצא his מצות כתיבה. Also, one may be מקדיש his ס"ת to the צבור and he is still יוצא, because מסתמא his intention was for it to be מיוחדת לקריאת הצבור, but he retains the מצות כתיבה for himself. למסקנא he says it is יותר טוב to keep the ס"ת for himself and be יוצא the כתבו לכם. [אג"מ או"ח ח"א,נב'] ר' משה discusses if one gave his ס"ת to a shul without specifying if it’s just to use for קריאה. Based on the above תורת חיים, which שוטה would spend so much money on the כתיבה and then lose the מצוה? So, it’s אנן סהדי that it was given just for קריאה. ר' משה brings a ראיה that after כתיבה one must still retain ownership, from the way the מרדכי learns our sugya. We say the seller isn’t losing a מצוה because the ס"ת was missing an אות. Says ר' משה, we see that the seller isn’t losing because the Torah was חסר, but if it was complete, the seller would be considered losing his מצות כתיבה,so we see even if one writes a ס"ת but gives it away, he’s not יוצא, just like the תורת חיים says.
The [תריג] חינוך says, "כתיבת ס"ת נוהגת בזכרים" but not נשים because only זכרים are חייב בתלמוד תורה. The שאגת אריה [ס' לה'] asks: why should נשים be פטור, it is not a מצות עשה שהזמן גרמא? He concludes that really בזמן הזה since we are not בקיאים in חסירות ויתירות of the Torah, the חיוב is only מדרבנן in order שלא תשתכח תורה מישראל. Since this is the עיקר reason today,נשים who are not associated with ת"ת, are פטור. He brings that the רמב"ם also lists this as a מצוה שנשים פטורות and says, "לא נתברר לי ועדיין צריך תלמוד". The [אות ה'] מנח"ח says that since נשים are פסול to write a ס"ת (היקש מתפילין), how could we say they are חייבות in this מצוה, if the מצוה is כתיבה and they are פסול לכתוב? They can’t even appoint a שליח for the כתיבה because we have a כלל: מי איכא מידי דאיהו לא מצי מעבד, ומשוי שליח? So here too, since they are פסול to write, they can’t appoint a שליח in their stead.