Parshas Mikeitz (Chanukah) 5786
- Torah Tavlin
- Dec 19, 2025
- 3 min read
ויכינו את המנחה עד בוא יוסף בצהרים כי שמעו כי שם יאכלו לחם ... (מג-כה)
אין אדם שומע לי ומפסיד
פרש"י: ויכינו - הזמינו, עטרוהו בכלים נאים. במקרא שלפנינו ובפירושו של רש"י יש בהם הארה שביכולתה ליישר העקמומיות שבלב. דהנה דהנה לעיל (פסוק יא) צִוָּה יעקב לבניו 'קחו מזמרת הארץ והורידו לאיש מנחה'.במבט שטחי נדמה לנו שיעקב אבינו בחר בצעד פשוט שכל פיקח היה בוחר בו. איש פיקח הרואה שאחד נטפל אליו ומציק אותו בטענות שאין להם רגלים,אינו מנסה לסלקו מעליו ב'דרכי צדק', כלומר, דברים המשכנעים שהצדק עמו,הוא מבין שאילו היה הפגע הנטפל אליו אדם ישר לא היה מעיז כלל לבוא בטענות שאין להם התחלה, ומאחר שהיושר לא עיכב התחלתם גם לא ישפיע על סופם.ולכן אינו בוחר בדרך של 'הֶיֵה צודק' כי אם בדרך של 'הֶיֵה חכם', ומסלקו מעליו במתנה מסויימת המכבד את המקבלה, הוא מבין שהיא זו שכבר תמצא את הדרך להביא במהרה סוף לטענותיו. כך הָיִינוּ סוברים שגם יעקב אבינו נהג כן, הרי הוא שמע מבניו שהמושל של מצרים נטפל אליהם על לא עוול בכפם, וללא שום הוכחות מוצדקות העליל עליהם עלילת מרגלים, ובנוסף היתל בהם והחזיר לכל אחד מהם את ממונו בפי אמתחתו, מכל זה הבין שלא מדובר באדם שטענותיו הם אמצעי לבקש יושר, כי אם אמצעי לעורר ריב ומדון, והבין שיש לעשות מעשה ולתת לאיש ההוא מנחה, ובכך לשפר את היחס בינו לבין בניו. אולם כשרואים מה היתה תכולת המנחה, שאותה דרש להביא בפני המושל המוזר, אנו רואים שיעקב אבינו דיעה אחרת היתה עמו, וקרוצי חומר כמונו לא זכו להשיגו, כי ה'פיקח'הנ"ל לא היה נותןמתנה ליוסף 'מזמרת הארץ', לדעתו לא נחשב זה 'מתנה' למושל כה גדול שזכה לאוצרות מלאים מכל מיני דגן ומכל מיני פירות וירקות, ומה גם שביקש יעקב לתת מכל דבר רק 'מעט','מעט צרי ומעט דבש', ולדעת ה'מבין' הנ"לאין במתנה פשוטה כל כך בכדי להשפיע על מושל גדול ועשיר כל כך לשנות יחסו בפני הנותנו,מה שכן יכולה מתנה כעין זו לעשות 'לדעתו', הוא בזיון וכלימה לזה המביאו, ומי יודע - ימשיך המבין ויאמר - אם לא תהיה זו גם סיבה להוסיף יגון על יגונו של הנותנו, כי יכעס המושל על כך שמזלזלים בו ושולחים לו מתנות כעין אלו, ויבקש להעניש את נותניה.
כל זאת ידעו גם השבטי י-ה, וכפי שרואים בפרשיות אלו שלא במהרה בקשו בני יעקב להשתמש בכוחותיהם העל טבעיים כדי להילחם עם זה המציק להם, והיה זה סיבה וגזירה מאת ה' שהם לא יהיו יכולים לו, ועל כל פנים בקשו להתנהג עמו כפי שהטבע מחייב, ויכולים אם כן לשער שגם הם לא היו בוחרים מלכתחילה במתנה כעין זו, ומן הסתם היה רצונם שאביהם ישלח לו להמושל איזה חפץ יקר הערך הטמון בבית גנזיו. אולם בפועל לא העירו לאביהם דבר, הם הבינו שחובתם לכבד את אביהם יש לו תוקף בכל מצב, ויראתם מפני מושל מצרים אינה סיבה לבטלה כדי להסביר לאביהם שהוא אינו 'מבין' מה צריכים לעשות לעת כזאת.
ואחר שנהגו כבוד באביהם, וכתוצאה לא שינה אביהם את הוראתו, הוכרחו גם לקיימה כמו שהיא, ואכן רואים שגם בזאת לא בחלו, ובדברי רש"י שלפנינו רואים שלא רק שלא נמנעו מלקיימה, עוד ראו לנכון לפארה ולעטרה בכלים נאים, כדרך שהאדם עושה בחפץ שעושים בו מצוה שמפארים אותו בשעת קיומה כדי לבטא שהמצוה חביבה עליו, כך פיארו השבטי י-ה מתנה זו שבנתינתה קיימו מצות 'כיבוד אב', על אף שחששו מאוד מתוצאותיה של מצוה כעין זו, כי הבינו שאין שום חשבון עומד בפני קיום מצוה. ומה היה האמת? הם כלל לא העלו על דעתם כמה שמח יוסף במתנה זו, הם כלל לא העלו על דעתם שהמושל העומד לצידם מייקר מתנה צנועה זו פי אלף מכל טובת המלוכה הנכבדה לה זכה, הם כלל לא העלו על דעתם עד כמה רחוק המציאות האמיתי מן המציאות שהיצר מראה בעיני הבשר.