Parshas Lech Lecha 5786
- Torah Tavlin
- 6 days ago
- 3 min read
ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט ... (יג-ז)
עצת היצר
כשהוגים במקראות אלו ומה שפרש"י, מתעוררות כמה תמיהות. א. הלוא אברהם אבינו זכה להאיר את פני תבל ולגלות האמונה בהשי"ת, ובכך עשה הרבה נפשות לבוראו, והאיך יתכן שדוקא ללבבו של לוט בן אחיו לא מצא מסילות להטותו אל היושר, על אף ששהה תמיד במחיצתו והתלווה אליו בכל מסעותיו. ב. למה לא מצאה מריבה זו חן בעיני אברהם? הלא לא היתה זו מריבה של 'שנאת חינם', כי אם מריבה עם עושי רשע, והיא מריבה רצויה בעיני ה'? ג. הצורך להבין נימוקו של אברהם שאין הוא חפץ במריבה מטעם היותם 'אנשים אחים', כי רש"י בפירושו הראשון פירש 'אנשים אחים - קרובים', וצריכים להבין למה תהיה זו סיבה לשלום גם בשעה שאין ברצונו של לוט ללכת בדרכי השי"ת? כי למה תהיה זה סיבה להיות בשלום עם הרשע?
ד. כוונת אברהם באמרו 'אם השמאל ואימינה' וגו'. כי רש"י בחר לפרש להיפך, שאמר לו 'בכל אשר תלך לא אתרחק ממך' ולפירושו התכוון אברהם לומר ללוט שאם תבחר ללכת לשמאלי אלך אני לימינך' כדי להיות קרוב אליך, ומפרשי רש"י ביארו שפירושו של רש"י היא הכרחית, כי אם נפרש כמשמעו נמצא שאברהם הכפיל את דבריו, שהרי זו היתה כוונתו באמרו 'הפרד נא מעלי' שאחד יֵלֵךְ לימין ואחד לשמאל, ובהכרח שהתכוון להודיעו שלא ירחיק עצמו ממנו הרבה. אולם מה שמביא רש"י שהיה זה כדי להיות לו למגן הוא תימה, כי למה יחפוץ בשלומו אחר שמשלחו מפני רשעותו?
כל אלו התמיהות מתיישבים אל נכון כשמתבוננים בטענותיהם של רועי לוט המובאים בדברי רש"י שלפנינו, דהנה, רועי לוט מלבד מה שנהגו שלא כדין וְרָעוּ את צאנם בשדות אחרים, הוסיפו חטא על פשע בזה שהכחישו את רעתם על ידי שסילפו את הדין, כי אחר שעשו את הפשעט"ל שהדבר מותר, שוב לא היו יכולים להוכיחם. כי אם היו אומרים להם 'אסור' השיבו 'מותר'... ומובן אם כן למה לא היה ביכולתו של אברהם להטות את לוט אל האמת, כי גם אברהם לא הצליח להאיר ולהחכים כי אם לאלו שלא הכחישו את האמת, ולא היו כי אם רשעים לתיאבון.
כעת נבין גם כן למה לא מצאה מריבה זו חן בעיני אברהם, כי הבין שהעבודה שקיום 'ובתקוממיך אתקוטט' אינה רצויה כי אם באלו שבפנימיות לבבם מכירים ברעתם, כי אז יש תקוה שהקטטה עמהם תכוף אותם לבסוף אל האמת, לא כן אלו שכלל אינם מכירים ברעתם, ולא זו בלבד שלא ישובו, עוד יכולים להשפיע בהבל פיהם ולצוד בחרמתם את אלו שאין דעתם רחבה ואינם יודעים מה להשיב לאפיקורסים, ולזאת התכווין אברהם כשאמר 'כי אנשים אחים אנחנו', ופירש"י: 'קרובים', כלומר, במידת מה אין המביט בנו מכיר בגודל ההבדל שבינינו, ונדמה לו שקרובים אנו בהשקפתינו, מאחר ששנינו אומרים שנתיבותינו הם על פי התורה, ויתכן שיהיו מהכשרים שמטעם זה יבקשו להסתפח עמכם חלילה, ולכן בקשה א' היא לי ,'הפרד נא מעלי'. ויתיישב לפי זה גם התמיה שעל אף שהבין אברהם שאין מנוס מלהיפרד מלוט, לא רצה שלוט יתרחק ממנו ביותר, כי אמת הדבר שלוט מאס באברהם ולא רצה להיות אדוק בכל דרכיו, אולם כל ימי שבתו במחיצתו של אברהם זכה להשריש בקרבו הרבה מידות טובות ומעלות נכוחות, והתיירא אברהם שמא בהיותו במרחקים יהיו מיושבי תבל שיציצו בהליכותיו הנעימים, ויתפתו לחשוב שמדובר ב'איש צדיק', כי מעלותיו יחפו על חסרונותיו, וכיון שכן יבקשו להתדבק בו ובהליכותיו, וגם ברעותיו יגילו להתדבק ... ולכן רצה שיהיה קרוב אליו במידת מה, כדי שכל הנודדים בסביבתו של לוט יזדמנו גם ממעלותיו של אברהם ויכירו בגירעונותיו של לוט ולא יבקשו להתדבק כי אם באברהם. אולם לא רצה לגלות ללוט הטעם הנכון לרצון זה, כי בודאי לא יסכים לוט לגלות את גנותו, ולכן הוצרך לומר לו שאת תועלתו הוא מבקש כדי להיות לו למגן ולעזר.