Parshas Emor 5786
- Torah Tavlin
- 5 hours ago
- 2 min read
מלבד שבתת ה' ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבתיכם אשר תתנו לה' ... (כג-לח)
לא להדר במצוה על חשבון חברתה
מסופר על מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל, שאחת מקפידותיו באפיית המצות היתה לאפות המצות ב'תנור ראשון', היינו תיכף אחר הסקת התנור, ומידי שנה היה קובע יום מסוים שבו יאפה את המצות באחת המאפיות הידועות שהיתה אז בירושלים. באחת השנים איחר מרן הגרי"ז מלבוא בשעה הנועדה ל'תנור ראשון', והוצרכו להמתין כחצי שעה עד בואו. הגרי"ז שידע היטב כי איחורו גרם הפסד לבעל המאפיה, שלא היה ביכולתו לנצל את השעה לאפיית מצות, פייסו תיכף בבואו, והבטיחו שישלם לו כפי הפסידו. כשנשאל על ידי בעל המאפיה לסיבת איחורו, התנצל ואמר, שטרדת המצות גרמו לו שלא היה ביכולתו לדקדק היטב בקריאת שמע, ולאחר שהתיישב החליט לחזור ולקראתה. תוך כדי התנצלותו, הפליט הרב משפט שיש בו לימוד לכולנו: אם צריך אני למצות מהודרות מותר לי להפסיד מצות 'קריאת שמע' כתיקונה?!
משפט זה צריך להיות לנו לעיניים בכל צעד ושעל בעבודת ה', כי הנה לפעמים מתעוררת בנו השתוקקות למצוה מסוימת, ומרוב הטרדות בקיומה אנו משימים את שאר המצוות לצדדים, וגם אם מקיימים אותן אין אנו מדקדקים לקיימן כראוי, וזו היא מעצת היצר להוסיף לנו אורה באחת המצוות כדי להפסידנו מיתר המצוות. ועלינו לדעת, שכל הידור מצוה הנוגעת בגוף מצוה אחרת, הפסידה מרובה משכרה.
הוא הדבר שרואים אנו במקראות אלו, אחר שהתורה הודיע אותנו כל מועדי השנה וחובותיהם היא מסכמת במקרא שלפנינו: 'אלה מועדי ה' וגו' להקריב אשה לה' עולה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו', ותיכף מזכיר גם שאלו החיובים הם בנוסף לשאר החיובים באלו הימים כבכל ימות השנה: 'מלבד שבתות ה' ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם אשר תתנו לה''. ונשאלת השאלה, למה צריך הכתוב לפוטרם, וכי עלתה חלילה על דעתינו שפטורים אנו בימים אלו מחובותינו בשאר ימות השנה?!
אולם רצתה התורה להורות לנו על חובתינו לדקדק גם בימים אלו לקיים את כל הַמִּצְווֹת באותה חביבות שאנו מקיימים אותה בשאר ימות השנה, ואל נבוא חלילה לידי זלזול בהם כתוצאה מִמִּצְווֹת החג החביבים מצד קיומם רק לפרקים. נסיונות כעין אלו מצויים בעיקר במועדי השנה, שבהם מְצֻוִּים אנו בעוד מִצְווֹת שאין אנו מְצֻוִּים בהן בשאר ימות השנה, אולם גם בשאר ימות השנה משתמש היצר בתחבולה זו, ומייקר לעיני האדם אחת מִמִּצְווֹת השם, כדי שישים כל מגמתו לְמִצְוָה זו, ויקל ראשו משאר הַמִּצְווֹת שהינו מְצֻוֶּה בהן.
לשם דוגמא, לפעמים מתעורר באדם רצון להתפלל בכוונה, ומתפלל במתינות ובכוונה. אולם עד כה התפלל עם הציבור, ומעתה גם אם מתחיל 'פסוקי דזמרה' עם הציבור, הוא מתפלל ביחידות, שהרי עליו לחשוב מה שמוציא מפיו. זה האיש סבור שהוא 'מהדר' בעבודת הבורא, אולם מידת החסידות שבו גרם לו לעבור על חיוב גמור מצד הדין, כי התפילה בציבור הוא חיוב מדיני דשו"ע (ראה שו"ע או"ח צ, ח), ואילו התפילה בכוונה גם אם רצויה היא יותר בעיני הבורא, יכול לצאת יד"ח בכוונת פרשה ראשונה שבקריאת שמע ובכוונה בברכת אבות והודאה, ואין זה מן היושר לקיים מילי דחסידותא במקום שתהיה זו סיבה לעבור על החיוב. ולכן, עליו להשכים קום ויקדים את ביאתו לבית הכנסת כשיעור הזמן שעליו להוסיף כדי לכוון ב'פסוקי דזמרה' ובקריאת שמע וברכותיה, כך שבשעה שהציבור יבואו לתפילת 'שמונה עשרה' ישווה את עצמו עמהם, וכיון שכבר התחיל עמהם כבר נחשב תפילתו כ'תפילה בציבור', ואין פגם אם יאריך גם הלאה בתפילתו. ובכל זאת עַז רצונו לכוון בתפילתו ולעבור על חובת התפילה בציבור, עליו להבין שאין זה כי אם תחבולה מצד היצר החפץ להכשילו, וימנע מלהימשך אחריה.