Parshas Chukas-Balak 5786
- Torah Tavlin
- Jun 25
- 3 min read
וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים ... (כד-ב)
איזהו עשיר השמח בחלקו
פרש"י על הפסוק "וישא בלעם את עיניו, ביקש להכניס בהם עין רעה". על המשך הכתוב "וירא את ישראל שוכן לשבטיו" מוסיף רש"י: "ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין, ראה שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אהל חבירו". ולבסוף, על המילים "ותהי עליו רוח אלקים" הוא חותם: "עלה בלבו שלא יקללם". בראייה שטחית, נראה המקרא כסיפור דברים כהווייתם: בתחילה מבטאת התורה את גודל רשעותו של בלעם שהרים את עיניו בכוונה זדונית להטיל עין הרע בישראל, לאחר מכן היא מתארת את המראה שנשקף לעיניו בפועל, ובסוף מספר הכתוב שעל אף שרצה לקללם, נחה עליו רוח אלוהים ודעתו התהפכה אולם לפי פירוש זה קשה להבין: למה יזכה אותו רשע ל"דוח אלקים", שמשמעה לכאורה רוח הקודש? וכי כדי לעכב את רצונו הזדוני להטיל עין הרע ולכלותם בפיו, צריך הקדוש ברוך הוא להשרות עליו את שכינתו ולזכותו במעלה כה רמה?
כדי ליישב קושיה זו, יש להיעזר בפרט נוסף שהזכיר רש"י, והוא שבלעם היה לקוי בשלוש מידות רעות: עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה, כפי שמובא במסכת אבות (ה, יט). מאחר שבלעם היה נביא לאומות העולם, נמנים הגויים בין תלמידיו וכולם לקויים במידות אלו, ומתוך כך ניתן לשער את אורח חייהם והדינמיקה החברתית ההרסנית הנוהגת ביניהם. כיוון שיש להם "נפש רחבה", דואג כל אחד לספק לעצמו את כל תאוותיו ומשאלותיו; המוצלחים שבהם משתמשים ב"דוח גבוהה" ומתפארים בפני חבריהם בעושרם ובחכמתם, ובכך הם משפילים את החלשים אצל המושפלים הללו
מתעוררת מיד המידה השלישית, "עין רעה", והם מטילים עין הרע בהצלחת חבריהם. ונעשים בהולים להשיג גם הם "נפש רחבה" כדי להשתוות אליהם, לזכות ב"רוח גבוהה" ולהשיב להם כגמולם מעגל קסמים זה גורם לכך שכל אחד נעשה לצנינים בעיני רעהו, והשלום והשלווה מהם והלאה.
לאור הבנה זו, נוכל לקשר בין כל פרטי דבריו של רש"י ולפרשם באופן עמוק: בלעם הלך תמיד אחר מידותיו הפחותות, וכששמע שהאומה הישראלית כיסתה את עין הארץ, חשש שמא ברבות הימים יכירו כולם ברום מעלתם ו"דוחו הגבוהה" תהיה למרמס. עצתו הייתה להתנהג כשיטתו הקבועה ולנגוח בהם על ידי הטלת "עין הרע", כפי שהיה עושה לכל מי שחשש שעולה עליו בגדולה אולם בהביטו עליהם לשם מטרה זו, נתגלה לעיניז עולם חדש לחלוטין: הוא ראה שהשלום והאחווה שרויים ביניהם וכל אחד מבקש לסייע לזולתו, ולכן שוכנים ישראל שבטיהם כ"א סמוך לקרוביו כדי לסייע להם בראשונה הדבר היה לחידה בעיניו, שכן לא היה ביכולתו להבין כיצד הם מסוגלים לחיות באחדות כזו מבלי להתקנא זה מזה, ואף להושיט יד לעזרה.
כשהתבונן בלעם עוד, הוא גילה את הפתרון והבחין שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה. הוא הבין שעם ישראל נוהג בהיפך הגמור מן הגויים: בעוד הגויים מבקשים להחצין ולגלות את טובם לרבים כדי לנקך את עיני חבריהם, בני ישראל מסתירים את טובם בצניעות יתרה מזו, בלשון רש"י מדויק: "שלא יציץ לתוך אהל חבידו", ולא "שלא יציצו לתוך אהלו". פירוש הדבר שגם מי שלא שפר עליו מזלו, ביקש להבטיח שלא יכשל ויזין עיניו במה שאינו שלו, מתוך ביטחון שלם שהקב"ה מדד עבורו את המידה המדויקת לצרכיו, וללא חפץ להביט בטובת הזולת שמא יתאווה למותרות כיון שכן, "ותהי עליו רוח אלקים" - רצונו לומר שהבין והשיג בכוח הנבואה מהי אותה רוח והשקפה אלוהית שטבע בהם הבורא, וממילא "עלה בלבו שלא יקללם" כי הבין שבמצב כזה שבו הברכה מצויה בדבר הסמוי מן העין ואין בו שמץ של התרברבות, אין לקללה ולעין הרע שום אחיזה או יכולת לשלוט עליהם