Parshas Chayei Sarah 5786
- Torah Tavlin
- 6 days ago
- 3 min read
לא נוכל דבר אליך רע או טוב. הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדניך ... (כד-נ)
כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים
פרש"י: לא נוכל דבר אליך, למאן בדבר הזה, לא על ידי תשובת דבר רע, ולא על ידי תשובת דבר הגון, לפי שניכר שמה' יצא הדבר, לפי דבריך שזימנה לך.
כשמתבוננים במקראות אלו המדברים מענין משאו ומתנו של אליעזר עבד אברהם עם לבן ובתואל, יכולים אנו לראות שמלבד מה שהתורה מטיבה עם בני ישראל לעולם הבא, היא מטיבה עמהם גם כן בעולם הזה, כי היא זו שמעלה אותם מכל מיני פחיתות והופכת אותם לאנשי צורה המוכתרים בכל מידה נכונה, ושלום ושלוה הן נחלתן. דהנה, במקרא שלפנינו הציגו לבן ובתואל את עצמם לפני אליעזר כאנשים הגונים המאמינים בהשי"ת ומתפלאים מאוד מהשגחתו, שהרי כה אמרו לו: היה מן הראוי שניקח רווח זמן מה כדי לחשוב אודות הצעתך, ואז להחליט אם רוצים אנו בכך או לא, אבל אחר ששמענו וראינו בחוש איך שהקב"ה מנהיג את עולמו, ואיך הוא מסבב כל הסיבות, אנוממש מרגישים איך שהקב"ה עומד לנגדנו ואומר לנו: 'אינכם רשאים לערער אחר גזירתי'. ואכן מבטלים אנו את רצונינו מפני רצונך, ותיכף אנו 'מחליטים' ו'מבטיחים': 'הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדוניך'.וגם אחר החלטתם עדיין היו שפתותיהם מרחשות 'אמונה', והפטירו 'כאשר דיבר ה''...
אלמלא לא ידענו מה שהתורה מגלה לנו בהמשך, קשה היה לחשוד שמא אינם מאמינים, שהרי היה להם סיבה טובה להאמין אחר שהיה בפי אליעזר סיפור פלאי של השגחה, [כי ודאי היה אליעזר מוכיח להם שהינו דובר אמת ואינו בודה דברים מלבו.] אולם התורה מספרת לנו שלא מינה ולא מקצתה, כלל לא היו מאמינים, כי אם רמאים גדולים, וכעבור לילה אחת כבר בקשו להפר את דבריהם, רק אתמול החליטו והבטיחו ברורות 'הנה רבקה לפניך קח ולך', ותיכף בבוקר כבר שינה לבן את דעתו וביקש להשהותה, כנאמר (פסוק נה): 'ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור אחר תלך'. ואם תבקש לכל הפחות ללמד זכות על בתואל אין רש"י מניח אותך, באמרו: 'ובתואל היכן היה? הוא היה רוצה לעכב, ובא מלאך והמיתו'! בדבריו גילה רש"י שבתואל היה רמאי ונוכל פי כמה מלבן, כי בלבן אנו רואים שגם אחר שגילה פרצופו הנכון שהינו שקרן, עוד היה ביכולתו של אליעזר לכוף אותו שיעמוד בדבריו הראשונים. אולם בתואל היה כה מובהק בשקריו, עד שידע הקב"ה שלא יהיה ביכולתו של אליעזר לכופו על האמת, והוכרח להמיתו.
מאחר שרואים אנו שכלל לא היו תמימי דרך, יכולים להבין גם למה ביקש לבן לחזור מן המקח, כי בתחילה הבינו שאליעזר ישלם על הסכמתם מחיר מכובד, וכראוי לאיש עשיר כאברהם, ומלבד מה שהסכימו מסיבה זו היו גם יראים שמא לבסוף ימלך אליעזר ולא יחפוץ בהם, שהרי לבן בעצמו גילה לאליעזר שהוא עובד עבודה זרה, באמרו (פסוק לא): 'ואנכי פיניתי הבית' ופירש"י: מעבודת גילולים. ושמא עוד ימצא עוד איזה פגמים בעודו בביתם, ולכן בקשו להעמיד גם פני מאמינים להראות שאינם כל כך אדוקים בעבודה זרה, והם גם מאמינים שיש אלקים בעולם. אולם לבסוף לא כיבדם אליעזר כי אם במעט 'מגדנות' (ראה פסוק נג), לכן היו רוצים לחזור. ומובן גם כן, שאם אין תורה אין אנושיות ואין מידות, וכפי שאחז"ל (ב"מ קיד:): 'אתם קרויים אדם ואין עכו"ם קרויים אדם', ועליהם יכולים לומר ש'מותר האדם מן הבהמה אין' פשוטו כמשמעו. כשם שבהמה נשמכת רק אחר טובתה והנאתה, כך נמשך גם גוי אחר טובתו והנאתו בלבד, היושר ורגשותיו של הזולת כלל אינם מוצאים מקום בלבו. ורק האיש הישראלי שזכה לתורה הוא זה שביכולתו להתחשב עם הזולת הוא זה שמבין שיש יושר בעולם, ומלבד מה שמתנהג ביושר כשהדין מחייבתו הוא מתנהג גם ברחמים ועושה דברים שהם לפנים משורת הדין.