Parshas Bo 5786
- Torah Tavlin
- 4 hours ago
- 2 min read
דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב. ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים ... (יא-ב)
הכל בידי שמים
פרש"י: דבר נא, אין נא אלא לשון בקשה, בבקשה ממך הזהירם על כך, שלא יאמר אותו צדיק אברהם, ועבדום וענו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. ועלינו להתבונן בלשון הכתוב למה נאמר 'דבר נא באזני העם' בלשון בקשה? הרי אין בציווי זה איזה קושי ומניעה שנצטרך לכך לשון הפצרה ובקשה, להיפך, האדם חפץ בהם. ורש"י פירש שהיה צורך לזרזם כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו אותם קיים בהם וכו', אולם עדיין אין דבריו מיישבים את הדעת, כי מאחר ואין מניעה בביצוע הציווי שוב אין לחשוש שמא לא יקיימוהו בני ישראל. עוד יש לנו להבין למה הוצרך הכתוב לספר ענין ה'חן' שזכו בו ישראל סמוך לאותו ציווי שישאלו מהמצריים כלי כסף וזהב, נהי שהכתוב מביאו הלאה (להלן יב, לו) אחר שמספר שישראל אכן קיימו את הציווי (שם לה), זהו כדי שיבינו מה גרם להם להמצריים להתרצות לישראל, כי השי"ת נתן את חן העם בעיניהם, אבל בעוד שרק מצווים את ישראל על חיוב זה אין לכאורה טעם לאומרו.
ויש לומר שרצה הקב"ה לאלף את ישראל בינה וללמדם פרק בעבודת האמונה, דהנה ודאי היו הרבה מבני ישראל שאלמלא הציווי לשאול כלי כסף וכלי זהב, לא היו רוצים להנות מהמצריים הרשעים, שנאתם להמצריים שעינו אותם והשפילו אותם עד עפר חרוטה היתה בעומק לבבם, וכלל לא רצו שהללו ייטיבו עמהם שמא תעמוד להם טובה זו לזכות, ושמא תחשב נתינתם כפיוס, ישראלים אלו לא רצו שתהיה מחילה להמצריים על גודל רעתם והעדיפו שחטאתם תהיה חקוקה על עצמותיהם לעולם. מאידך היו גם כאלו שמהלך מחשבתם היתה באופן הפוך, מצידם היו שמחים אם המצריים יתנו להם את משאלתם, אולם סבורים היו שגם אם יבקשו לא יסכימו המצריים להיענות לבקשתם, שהרי מימים ימימה היו יודעים שהללו שונאים אותם שנאת מוות, ולמה יתרצו להם כעת לרצותם?!
כיון שכן ראה הקב"ה לנכון לזרזם בקיום זה הציווי ולהפציר בהם בלשון 'נא',שלא יעשו שום חשבונות, לא שאין הם רוצים לבקש, ולא שאין המצרים רוצים לתת, ויכופו את עצמם לבקש מהמצרים, ושפיר מובן כוונתו יתב' באמרו 'שלא יאמר אותו צדיק' וגו'' כי אם בני ישראל יעשו חשבונות שאין להם לבקש לא תתקיים ההבטחה שהבטיח הקב"ה לאברהם 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול'.
וכדי שיבינו בני ישראל מדוע מבקשים מהם דברים שעל פי חשבונם או רצונם אינו מן הראוי שיעשו זאת, גילה להם הקב"ה באותו ציווי שמעתה יזכו למצוא חן בעיני המצריים, וזה יהיה להם לאות, שהבחירה לשנואתם או לאוהבם אינה תלויה בידי המצריים כי אם בידי הקב"ה, כי אם היתה שנאת המצריים לישראל תלויה ברצונם הפרטית למה תתהפך עורם לאהוב אותם אחרי שסבלו בסיבתם מכות רעות ונאמנות?! ועל כרחך שאין דעתם נתונה בידיהם, הקב"ה גזר אם יהיו ישראל שנואים או אהובים על המצריים, וכך הוא גם בענין סבלותיהם, צריכים אנו לדעת שלא המצריים היו המכים האמיתיים, הם היו רק האמצעים לגזירתו של הקב"ה, הוא זה שראה שטובתן של ישראל שיהיו מוכים ונרדפים מפני המצריים, ולכן היה מעורר בהם שנאה לישראל, אבל אחר שכבר הושלם תיקונם יעורר בהם הקב"ה חיבה לישראל.
ומעתה אין טעם לכל החשבונות, שמנעו אותם לקיים רצון הבורא. אם יודעים שהכל בידי שמים, וגם 'רצונו של אדם' בכלל, שוב אין כאן מניעה לבקש מהמצריים כלי כסף וזהב, כי מעתה אין שום סיבה לא לִשְׂנֹאתָם ולא להחשיבם כשונאים, והבן.