Parshas Beshalach (Shira) 5786
- Torah Tavlin
- Jan 28
- 3 min read
למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים ... (טז-לב)
המשכת פרנסה בזכות תורה ואמונה
פרש"י: לדרותיכם - בימי ירמיהו כשהיה ירמיהו מוכיחם, למה אין אתם עוסקים בתורה והם אומרים נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה, מהיכן נתפרנס, הוציא להם צנצנת המן ואמר להם (ירמיהו ב, לא) הדור אתם ראו דבר ה', שמעו לא נאמר אלא ראו, בזה נתפרנסו אבותיכם, הרבה שלוחין יש לו למקום להכין מזון ליראיו.
הנה בכל הדורות היו בנ"י סמוכים ובטוחים בעצת הצדיקים הקדושים ששתל הקב"ה ביניהם, שאם הצדיק מבטיח ישועה מתרצה הקב"ה להבטחתו. וכל המובטחים מפיהם הסירו תיכף דאגתם מלבם, גם אם באופק לא ראו עדיין האיך תתקיים ההבטחה, וכל שכן כשזכו ישראל לנביאים, ודאי לא היה מי שיהרהר על דבריהם. והנה כהיום הלוא צדיקים מועטין הם, וכמעט שאין אנו זוכים לבחינת 'צדיק גוזר והקב"ה מקיים', ובכ"ז זוכים גם בני דורינו להבטחה בהירה מפי נביא ה', הלוא הוא הנביא ירמיהו, שהוכיח את ישראל על שאינם עוסקים בתורה, וכשהתנצלו על כך שנתונים הם בצרה כתוצאה מהקללה שקילל השי"ת את זקינם, ומוכרחים הם להמציא טרף להם ולבני ביתם, לא נתקבלו דבריהם על דעתו, והוציא להם את צנצנת המן, והוכיח שהמקדיש עתותיו לתורה יזכה בפרנסה גם מבלי שיעסוק במלאכה, רק יבטח בהשי"ת והוא יכלכלהו ע"י הדרכים הידועים לו. ואם ב'חוות דעת' של נביא עסקינן, מי יהרהר אחריה?!
דברי הנביא לא נאמרו רק לאנשים רמי מעלה, שכן הוכיח דבריו מ'צנצנת המן', והיא הוכחה מן התורה הנצחית שֶׁנִּתְּנָה לכל הדורות. ואכן ישראל קדושים צברו נסיון בדבר, ויכולים להחוות על הרבה מקרים שבהם ראו איך נתקיימו דבריו. אחד המקרים הידועים בהם נתגלתה סגולת התורה היה בימי ה'אור החיים' הקדוש. עוד בטרם עלייתו לארץ הקודש שימש כרב באחת מארצות מורוקו, וראה שבני העיר עושים מלאכתם קבע ותורתם בטילה, ובתחילה משך לבם לקבוע עתים לתורה בשעות מסויומת ביום, והבטיחם שפרנסתם לא יינזק, וברבות הימים הוסיף לשדלם להרחיב עתותיהם לתורה, והבטיחם שוב שיראו ברכה מרובה במעט השעות שיקבעו לעבודתם, ואכן היה זה פלא וראו ברכה גדולה בעסקיהם על אף שלא עסקו בהם כי אם שעות בודדות ביום, ובהמשך דרבן אותם לקדש רוב ימות השבוע רק לתורה, ורק בב' או ג' ימים בשבוע הקדישו איזה שעות לעבודתם, וככל שהרבו בתורה ומיעטו במלאכה נתרבתה הברכה בעסקיהם, ונתעשרו עושר גדול.
וכשביקש ה'אור החיים' לעלות ולחונן עפר הארץ הק', נפרד מבני קהילתו, ואז הנחה את דרכם הלאה, ואמר להם שכל עוד שישמרו עתותיהם לתורה כפי שנקבעו בעודו עמהם יזכו ויעשו חיל גם בעסקיהם באותן שעות מועטות, ויזכו לעושר רב ולא יהיו חסרים כלום. ואכן רבות בשנים לאחר מכן היו אנשי העיר שומרים את פקודת רבם, ואכן ראו ברכה בלתי טבעית בעסקיהם. ורק כעבור הרבה שנים ונתחלפו הדורות התחילו בני המקום להקל בהוראת הצדיק, וככל שרפו ידיהם מן התורה חזרה שגרת הטבע גם באסמיהם, או אז באו לכלל הבנה שכל עושרם היתה בשכר עמלם בתורה, והעידו הכל כי התורה זנה ומפרנסת את העמל בה.
אולם השפע הנמשך בזכות התורה צריכה עמה גם אמונה איתנה וחזקה, שכן גם ה'מן' המורה על ברכה זו תלויה היתה באמונה, כמבואר במדרשי חז"ל שהמאמינים והבוטחים באמת בהשי"ת מצאו את מזונם בפתח אוהלם, ואלו שאמונתם היתה רפויה יותר היו צריכים לנדוד בחוצות כדי למצוא את חלקם, וככל שאמונתם היתה יותר רפויה היו צריכים להרבות בנדודים עד שמצאו את מאכלם, זאת אומרת שגם אם מן השמים מקציבים ומכינים לאדם את מזונו, ומוכנים לתת לו בלא שום יגיעה, צריך גם האדם להכשיר את עצמו לכך, וזאת על ידי אמונה איתנה במי שזן ומפרנס.