Parshas Bereishis 5786
- Torah Tavlin
- Oct 17
- 3 min read
ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא אלהים כי טוב ... (א-יב)
כוחה של תפילה
הנה ידוע הוא שכל מה שיש בכלל יש גם בפרט, ולכך מה שרואים שהיה בכללות בריאת העולם, בהכרח שישנו גם בעולם הקטן שהוא האדם, והואיל ונאמר (תהלים לג, ו) "בדבר ה' שמים נעשו", עלינו ללמוד מכאן את גדולת כח הדיבור שעל ידו ברא הקב"ה את כל העולמות, וכדברי התנא באבות (ה, א) "בעשרה מאמרות נברא העולם". משום כך, רוב מצוות האדם, ובראשן תלמוד תורה ותפילה שהן מעיקרי המצוות בעולם - נעשים על ידי דיבור, כי הוא עיקר בריאת העולם, ועל ידי אלו המצוות מחזק האדם את קיום אותם עולמות. וכמשאחז"ל (מנחות קי ע"א): "א"ר יצחק, מ"ד: (ויקרא ו, יח)' זאת תורת החטאת, וזאת תורת האשם' (שם ז, א), כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם", ע"כ.
הרי לנו, כי בזמננו מקריבים את הקרבנות על ידי הדיבור! ואף שבזמן הבית כדי להקריב קרבן היו צריכים לעשות מעשה שחיטה ממש, ובלא זה לא היה יוצא ידי חובת הקרבת הקרבן, מ"מ בימינו על ידי לימוד פרשיות הקרבנות נחשב לאדם כאילו עשאם ממש. והיינו משום שהאדם נברא בצלם אלקים, כדמותו ובדפוסו ממש, וכשם שהוא ית' ברא כל הבריאה בכח הדיבור, כן האדם בכוחו לתקן כל דבר הצריך תיקון ע"י הדיבור.
ובגמרא (חולין ס:) איתא: "רב אסי רמי, כתיב: (בראשית א, יב) 'ותוצא הארץ דשא' בתלת בשבתא, וכתיב (בראשית ב, ה) 'וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ' במעלי שבתא! מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע, עד שבא אדם הראשון וביקש עליהם רחמים, וירדו גשמים וצמחו; ללמדך: שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. רב נחמן בר פפא הויא ליה ההיא גינתא, שדי ביה ביזרני ולא צמח, בעא רחמי אתא מיטרא וצמח, אמר: היינו דרב אסי", ע"כ הגמ'. רואים, שאפילו בבריאת העולם עצמה כביכול המתין הקב"ה לאדם, שגם הוא יהא שותף בבריאת העולם ע"י תפילתו.
ועלינו ללמוד מכאן עד כמה חשובות הן תורתו ותפילתו של האדם, ובכלל כל מה שמתעסק בו עם פיו, כי כשם שהעולם וכל הבריאה נבראו על ידי הדיבור, כך העולם הקטן ממשיך להתקיים על ידי הדיבור. כמה אמונה צריך, איפוא, להיות לו לאדם בגודל כח הדיבור שלו, וידועים דברי הבעש"ט שלפעמים הצדיקים אף שגדולים הם למאוד, מכל מקום אינם יכולים להושיע אחרים, משום שהם בעצמם אינם מאמינים כל כך שבכוחם לפעול עם כח הדיבור שלהם שהוא התפילה, ולכך אינם מתפללים כדבעי על זה הדבר.
ומצינו שכוח האדם בתפילתו על עצמו הוא עצום למאוד, וכמו שאמרו חז''ל (בראשית רבה פרשה נג סימן י"ט): "יפה תפילת החולה לעצמו יותר מכל". ואף גם זאת אנו רואים, שבכוח תפילת האדם על עצמו להמשיך ישועה גם כשהוא נגד הטבע ממש, כמו שמעיד הכתוב אצל יצחק אבינו (שם כה, כא) ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו 'כי עקרה היא', היינו על אף שידע שעל פי הטבע לא שייך בכלל שתזכה לבנים, כי עקרה היא, מכל מקום עמד והפציר בתפילה, ואכן זכה שנעתר השי''ת לבקשתו, 'ותהר רבקה אשתו'. ובכח זה של תפילה נותן הקב''ה גם כן הקיום לאדם ומקרבו לתכליתו, וידוע כי על ידה זוכה האדם ומגיע לדביקות בבוראו, ותיבת תפילה מורה על כך, כי תפילה הוא מלשון ''תפל'' והיינו כי על ידה זוכה ומתבטל ומתדבק להשי''ת, ונעשה כטפל אצלו, וכמ"ש: "נפתולי אלקים נפתלתי" (בראשית ל' ח' ועיין ברש"י).
ויהי רצון שנזכה להבין מה גדול כוחו של דיבור, וביותר דיבורי התפילה, ולהשתמש בו לתועלת ולבנין העולם, אמן כן יהי רצון.