Parshas Behar-Bechukosai 5786
- Torah Tavlin
- 20 hours ago
- 3 min read
ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה ... (כה-יט)
שמירת שבת, קיומה וסגולתה
הנה תיבת 'וישבתם' הם אותיות 'יום שבת', ורמז יש בזה על שמירת השבת, שבזכותה יזכה האדם ל'וישבתם על הארץ לבטח' - שיהיה הוא היושב על הארציות, כלומר, הוא יהיה האדון על עניני החומר שלו, ולא ימשך אחריהם. שהרי אמרו חז"ל (שבת קיח:) 'כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו', ואחר שזוכה למחילה הרי הוא 'צדיק גמור', והרי אחז"ל (אבות ג, יב) ש'צדיקים לבם ברשותם', א"כ מן הראוי שיתנו גם לו אותו כח להיות אדון על לבו לבל ימשך אחר החומריות שלבו מתאווה להם. וממשיך הכתוב ואומר, שאחר שיזכה האדם להתעלות מכח השבת ולהיות אדון על לבו, יכשיר עצמו להיות כלי המחזיק ברכה, ומלבד השפע הרוחני שימשך לו, יזכה גם לשפע גשמי ויתקיים בו 'ונתנה הארץ את פריה', וכדאיתא בזוה"ק (ב' דף פח.) ש'כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליא', והטעם שגם השפע הגשמי תלויה בשמירת השבת, כי כל עוד שהאדם להוט אחר תאוותיו, גם אם ראוי הוא לשפע ולמילוי צרכיו חוששים בזכות איזה מצוות שקיים, חוששים מן השמים למלא אסמיו בשלימות, שמא יהיה זה השפע סיבה להמשיכו אל התאוה החומרית המרחיקה את האדם מבוראו, אולם השומר שבת הלוא זוכה להיות אדון על תאוותיו,וגם אם תתרבה שפעו יקיים 'ואכלתם לָשֹׂבַע' - שלא יאכל חלילה להנאתו, כי אם כשיעור הנצרך לו לשביעה, וכמאמר הכתוב (משלי יג, כה) 'צדיק אוכל לשובע נפשו'.
עוד רמז מצאנו לזה במאמר חכמינו ז"ל (שבת קיח.) 'כל המענג את השבת נותנים לו משאלות לבו', ויתפרש כך: 'כל המענג את השבת' - כל מי שיכולים להעיד עליו שהוא מענג את השבת, כיון שבימי חול אינו נמשך כלל אחר התענוגים, ורק בשבת רואים אותו מתענג, אות הוא שלכבוד שבת מתכוון, וכיון שהוא אדון על תאוותיו, ראוי למלא משאלותיו ואכן 'נותנים לו משאלות לבו. וממשיך הכתוב ואומר: 'וישבתם' - אם אח"כ ישבות שבת נוסף כדבעי [וכאמור לעיל, שתיבת 'וישבתם' הם אותיות 'יום שבת'] אז יזכה 'לבטח עליה' - ל'בטחון' המביאה לידי שלווה ומנוחה, ול'עֲלִיָּה' יתירה ברוחניות ובגשמיות, ושלוותו וטובו המרובה ייחשב כְּ'מֵעֵין גאולה'.
וענין זה השכר נלמד ממה דאיתא בגמרא (שבת קיט:) 'לא חרבה ירושלים אלא על שחיללו את השבת' - 'חילול שבת' גרם לישראל גלות נורא המלאה בטירדות ודאגות, והתיקון לכך הוא ההיפך, לשמור את השבת, וכמו שאמרו חז"ל (שם קיח:) 'אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין'. אולם שמירה זו צריכה להיעשות ע"י כל ישראל, וכמדוייק בלשונם 'אלמלא שמרו' וכו' - לשון רבים, אולם גם אם איש יחידי זכה לשמירת שתי שבתות, ראוי הוא עכ"פ לבחינה מסויימת של 'גאולה', ומשפיעים לו הרבה טובה ובטחון ושלווה, שהם היפך הטירדות והדאגות - בחינת גלות.
אולם כדי לזכות לשמירת שבת כדבעי צריכים להיות בקי בכל הלכות שבת, כי בלאו הכי יכשל בלא שימת לב באחת ממלאכת שבת, וכפי שכתב ה'משנה ברורה' בהקדמתו על 'הלכות שבת': 'וכבר העיד בָּנוּ הגאון בעל 'אורים ותמים' בספרו 'יערת הדבש', כי אי אפשר כלל במציאות שינצל מאסור שבת אם לא ילמד כל הדינים על בורים היטב היטב'. וראה שם עוד שמביא כמה המחשות ממכשולים המצויים למאוד באלו שאינם בקיאים היטב בהלכות שבת. אלו שלא למדו הלכות שבת אינם מודעים לגודל חומרתה, ומן הראוי לעורר שימת לבם לגודל תקלתם, כי אם ח"ו יכשל אי מי באחד מן העריות שבתורה, הרי ייחשב מאז כאחד מהגרועים ומהפחותים שבישראל, ומיד ינידוהו וירחיקוהו, ומחוץ למחנה ישראל יהיה מושבו. ואם הנכשל בעריות הוא מגונה כל כך, כל שכן שהנכשל באיסור שבת צריך להיות מגונה למאוד, שהרי העונש על העריות הוא 'חנק', והעונש על חילול שבת הוא בסקילה...