Parshas Behar-Bechukosai 5785
- Torah Tavlin
- 2 days ago
- 3 min read
אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהית להם עבדים ואשבר מטת עלכם ואולך אתכם קוממיות ... (כו-יב,יג)
דרכי תוכחה
פרש"י התורה מורה לנו בהליכותיה האיך עלינו להתנהג כשברצונינו להוכיח את הזולת. באלו המקראות מקדימה התורה ומודיעה את קירבתם של ישראל אל בוראם ועד כמה אהובים הם לפניו, כי על אף שרם הוא על כל רמים הוא בא להשרות שכינתו ביניהם, ובעבר כשהתענו תחת יד מצרים שידד עבורם את הטבע, והשפיל לפניהם את משפיליהם במכות נאמנות, ובקומה זקופה ובכבוד גדול הוציאם משם מעבדות לחירות. רק לאחר שהקדים הקב"ה להודיע חיבתו לישראל, אז ראה לנכון גם להודיעם את העונשים הכבדים שיבואו חלילה עליהם אם יחטאו. כי אז אחר שגילה חיבתו להם, הבינו שגם את הרעה אשר מביא עליהם הוא מרוב חמלתו עליהם כדי ליישר אורחותיהם, ולהעביר את חטאם ע"י העונשים בעולם הזה. כמו"כ מוטל על האדם המבק להוכיח את חבירו להראות לו מקודם חיבה, כדי שיכיר המקבל שאין המוכיח חפץ למשמש בגנותו ובחסרונו, ורק אז אכן יוכיחו, ואז יבין שאת טובתו הוא דורש.
דברינו אלו מכוונים לדברי האלשיך הק' שפירש ע"ז הדרך את מאמר הכתוב (משלי ט, ח) 'אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך', שהכתוב מדבר אל המוכיח ואומר לו: בבואך להוכיח את זולתך 'אל תוכח לץ' - לא תתן לפניו את ההרגשה שהנך מגדירו כ'לץ' ועל כן הנך מוכיחו, 'פן ישנאך' - שמא כתוצאה מכך תעורר עליך שנאה, וכתוצאה מכך לא יקבל את התוכחה, אלא 'הוכח לחכם ויאהבך' - תן לו את ההרגשה שהנך מוכיח לחכם, ואז יוסיף לך אהבה ויהיו אזניו כרויות לשמוע ממך דברי מוסר ותוכחה.
גם עצם התוכחה מן הראוי שתהיה בלשון רכה ככל שאפשר, ואין להוכיח מהתוכחה שבפרשתן שכולה דברים קשין כגידין, כי שונה היא התוכחה האמורה כאן שהיא בחינת 'התראה' קודם החטא, ואז אכן סגי כשמקדימים לה רק מעט דברי חיבה, כי אז יתקבלו דברי התוכחה גם אם הם בעצמם יהיו קשים, אבל אין זה לימוד לתוכחה הנאמרת אחר שכבר נכשל האדם בחטא, שאז מן הראוי לנסות בתחילה בדרכי נועם, כי אלו שכבר נפלו בפח יוקשים על פי רוב שבורים ורצוצים הם על גורלם המר, ואם יוכיחו אותם בדברים קשים, יהיה זה כמי שנותן מלח על הפצעים, ויהיה זה סיבה להגדיל מאוד חרונם, על אף שהם עצמם לא ידעו שחרונם נובע מזה שבמסתרים תבכה נפשם על מצבם הביש, ולא די שלא היה ביכולתם להחזיק מעמד מול יצרם עוד בא זה ומתנפל עליהם...
הא למה זה דומה? לנער שובב שנהג לטפס על גגות הבתים כדי להראות חֵילוֹ לידידיו בני גילו, וכשנודע הדבר לאביו גער בו והתרה בו שהוא מסכן את עצמו, והבטיח הנער לאביו ששוב לא ישנה באיוולתו, אולם כששהה שוב בקרבת ידידיו שידלוהו המה שיתכבד שוב בגבורותיו וְיַרְאֶה להם שוב אות ומופת, ולא עמד הנער בפני הפצרותיהם, וְהִמְרָה את רצון אביו ושוב טיפס על אחת הגגות הרמות שבעיר, אך הפעם לא האירה לו ההצלחה פנים, ותוך כדי זחילתו נפל ארצה ונשברה רגלו. משנתבשר האב שבנו הִמְרָה את רצונו וכעת מוטל ארצה ברחובה של עיר, יצא ללכת לעבר אותו מקום רק כדי להוכיח שוב את בנו ולגעור בו על אשר לא עמד בהבטחתו, וכך כשהוא מתבוסס בדמו וזועק מרה על כאביו, עמד אביו והניח מלח על פצעיו בגערותיו על אשר לא עמד בדבריו... כאותו אב דומה זה המוכיח את האדם המתבוסס בדם נפשו, ונפשו עליו תאבל על אשר לא עמד בפני פיתויי היצר.
במצבים כעין אלו מוטל על המוכיח להקדים לתוכחתו דברי עידוד באמירה רכה, ובכך להטיל כביכול שלום בין הבורא יתברך עם החוטא, לפייסו ולחזקו ולפתותו להמנות שוב עם עורכי המלחמה ביצרם, ואל יתפעל מנפילותיו, רק באופן כעין זה יתנחם החוטא על הראשונות ותוכחת המוכיח יעשה עליו רושם.