Parshas Yisro 5786
- Torah Tavlin
- Feb 4
- 3 min read
מנחות דף כז. "ד' שבלולב מעכבין אגד"
The Mishnah says: the ד' מינים are מעכב each other. The Gemara brings that ר' חנא בר רבא says: all ד' מינים are מעכב only "שאין לו", if "יש לו" they are not מעכב. It then brings a מחלוקת תנאים if the ד' מינים needאגד (bundled together).ר' יהודה learns a ג"ש of קיחה קיחה from אגודת אזוב that they must be bundled together. The רבנן do not learn this ג"ש, but conclude that it is a מצוה לאגדו because of זה אלי ואנוהו.תוס' [ד"ה לא] brings a מחלוקת: the בה"ג says when ר' חנא says אינו מעכב אם יש לו, he means as long as one has all ד' מינים one does not need to take them all at the same time, but may even take each מין separately (בזה אחר זה) and certainly doesn’t need אגד. Tosfos brings ר"ת that holds,"לקיחה תמה" means taking all 4 together, but no אגד is necessary. But If one took them בזה אחר זה, he is not יוצא. Tosfos adds, since in the מסקנא even the רבנן hold it is a מצוה לאגדו because of זה אלי ואנוהו, so, even the בה"ג would agree it’s a מצוה לאגדו לכתחילה. [עיין תוס' סוכה לד:]
The [תרנ"א,א] שו"ע paskens: "מצוה לאגדם". The משנ"ב explains: Even though למסקנא we hold אין צריך אגד, still there is a מצוה לאגדם to fulfill זה אלי ואנוהו. Additionally [יב'], if all 4 are "מצויין אצלו", if one takes each מין separately, he’s יוצא. The רמב"ם [לולב פ"ז,ו'] says:מצוה מן המובחר לאגד לולב, הדס, וערבה. If one did not bundle them together but took them "אחד אחד", he is יוצא as long as they are "מצויין אצלו". The רמ"א says, they must all be "בפניו" (in front of him), when he takes each one separately. The גר"א says: The רמ"א is arguing on the שו"ע and רמב"ם. They hold as long as he owns all 4, he may take them separately, while the רמ"א holds, they all must be before him, when he takes them separately.
The [נזיר ב:] גרי"ז explains: there are 2 ענינים in the דין of זה אל-י ואנוהו. 1)הידור בעצם המצוה for example, סוכה נאה,לולב נאה. By making one’s סוכה or לולב more מהודר, the עצם (עשיית) המצוה becomes more מהודר. 2) Beautifying the מצוה and making it מהודר, but doesn’t affect the עצם מצוה. For example, placing a pretty cover on a ס"ת. This beautifies the ס"ת and is considered נוי, but does not enhance the עצם מצוה, which is the כתיבה (a הידור in the כתיבה would be a הידור בעצם המצוה). The רמב"ם brings the דין of זה א-לי ואנוהו only when it is a הידור in the עצם מצוה. If it is a דין in נוי alone, he does not bring it. By us, the רמב"ם says, "מצוה מן המובחר לאגד", so we see אגד is a הידור בעצם המצוה. The גרי"ז brings a ראיה from הלכות מילה: if after a מילה there are ציצין (שיירי ערלה), that aren’t מעכב המילה, as long as one is still עוסק in the מילה, he may go back and remove these ציצין, even on שבת. The Gemara says, to remove ציצין שאינן מעכבין is a מצוה because of ואנוהו. So, if "ואנוהו" was not a דין in the עצם מצוה, how could it possibly be דוחה שבת? We never find that in order to do הידור מצוה one may be דוחה שבת? We see from this, that the הידור is part and parcel of the עצם מצוה [עיין שיעורי ר' דוד נזיר ב:].