Parshas Vayigash 5786
- Torah Tavlin
- Dec 25, 2025
- 2 min read
ויאמר אלקים לישראל במראת הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני (מו-ב)
בענין אמונתך בלילות
ההמשך חכמה עמד על הפסוק, שהרי לא מצינו אצל אברהם ויצחק שהקב"ה נתגלה להם במראות הלילה, ומדוע רק ביעקב כאן הקב"ה נתגלה לו במאות הלילה, וכן מצינו בפרשת ויצא (כח, יא) וצ"ב הטעם לזה. וכתב לבאר הטעם לזה, וז"ל: "היינו מפני שהיה מוכן לצאת לחוצה לארץ לגור, לכן בא אליו התגלות אלקית בלילה, להראות שאף בלילה, בחשכת הגלות, שורה שכינה בישראל, כמו שאמרו: גלו לבבל, שכינה עמהם (מגילה כט.). ולזה אברהם תיקן תפילת שחרית, ויצחק מנחה, ויעקב ערבית (ברכות כו:) והם איברים ופדרים שהם קרבים בין ביום ובין בלילה (ברכות ב.). והנה אמרו ז"ל שאין השכינה שורה בחו"ל רק למי שהיה רואה בארץ ישראל, כמו שאמרו על יחזקאל, סוף מועד קטן (כה.). לכן סוף עבודה, כמו הקטרת איברים - שכבר נשחט ונזרק ביום - נוהג אף בלילה (שם ב, א), בינה זה! ולזה אמר "יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב" (תהלים כ, ב), שנגלה אליו בלילה, ודו"ק", עכ"ל.
מבואר מדבריו, שהטעם שהקב"ה נתגלה ליעקב אבינו דוקא בלילה, היינו משום שרק יעקב אבינו הלך לגלות, והקב"ה בא אליו בחלום בלילה, להורות שגם בתוך הגלות והחושך השכינה עדיין עמהם. ומטעם זה ביאור, שדוקא יעקב אבינו תיקן תפילת ערבית, והיינו להתפלל בזמן החושך, להורות שגם בתוך החושך השי"ת נמצא שם ומשגיח בהשגחה פרטית. אמנם יש להעיר, דנחלקו בגמ' ברכות (כז:) אם תפילת מעריב הוא חובה או רשות. ולכא' אם נימא שעיקר התקנה של תפילת ערבית בלילה הוא להתעורר באמונה בעת החושך, ובעת הצרות, לכא' לכו"ע להוי תפילת ערבית חובה. ונראה לבאר ע"פ דברי הבן יהוידע שכתב לבאר מה שאמרו חז"ל (סוטה מח:): "תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר, אינו אלא מקטני אמנה", ע"כ. והקשה, הרי גם מי שאין לו פת בסלו צריך לבטוח בהשי"ת, ולא ידאג מה יאכל מחר?
ותירץ, דמי שאין לו פת בסלו, עכשיו הוא רעב והוא בצער, ואם יאמר מה אוכל למחר, אע"פ שאין זה דבר כהוגן, אין להאשימו, דאין אדם נתפס על צערו, אך אם יש לו פת בסלו, ועכשיו אינו רעב ואינו בצער, ודואג מה יאכל מחר, אשום יאשם בדאגתו זו, עכת"ד. מי ששרוי בצער, אף שאינו כהוגן מ"מ אינו נתפס על פחיתות דרגתו באמונה ובטחון, שמכיון שהוא בשר ודם, מטבע הדברים אם הוא בצער, דואג מה יהיה, ואין להאשימו. א"כ נראה דיש לומר, דמטעם זה איכא דעה שסובר דתפילת ערבית הוא רק רשות ולא חובה, דבעת החושך, ובעת הצרות, הגם שיש חובה להאמין בהשי"ת ולבטוח בו, מ"מ מי שאינו יכול להתחזק עצמו אין להאשימו על זה.