Parshas Vayeshev 5786
- Torah Tavlin
- 6 days ago
- 2 min read
וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה ... (לז-כה)
בענין חנוכה והשגחת השי"ת
פרש''י: "למה פרסם הכתוב את משאם, להודיע מתן שכרן של צדיקים, שאין דרכן של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן שריחן רע, ולזה נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע, עכ"ל. הרי בא רש"י לפרש כוונת הכותב, דלמאי נוגע כלל וכלל מה היו הדברים שטעונים הגמלים, שבא הכתוב להדיענו שבדרך כלל הם נושאין דברים שריחן רע, אבל נזדמן מן השמים שינשאו בשמים שלא יריח יוסף הצדיק הריח רע. וכבר הק' כל העולם כולו על דברי רש"י, שיוסף הצדיק נמכר לעבד למצרים, והוא הולך לגלות למקום מלא טומאה, והוא הולך יחידי, והולך למקום חושך ואפילה, וע"ז בא הכתוב והדיעינו דבר נפלא, שידע, שבדרך שם לא היה דברים שריחם רע, האם יעלה על הדעת לומר שריח רע זה יפריע לו ביותר, שיש צורך גדול שיזמן לו מן השמים ריח טוב.
וביאר הענין ר' חיים שמואלביץ זצ"ל (שיחות מוסר) דכשנעמיק בדבר נראה שדבר גדול הוא ריח בשמים זה, ומשמעות שונה לו לגמרי, כי בשעת "חושך ואפילה" זו, בשעה שכל עולמו חרב עליו, עלול היה יוסף להגיע לידי יאוש ח"ו, לכאורה הקב"ה מעלים את עיניו ממנו לגמרי, והרי הוא "אבוד" ו"נשכח" ח"ו, בשעה קשה זו נרמז לו מן השמים שאין הדבר כן, ה' עמו ועדיין הוא תחת השגחתו יתברך, ואין לו לאבד את בטחונו בהשי"ת. הקב"ה מזמין לו ריח טוב שלא כדרך הטבע, להורות לו שאינו "אבוד" ו"נשכח", אלא אדרבה הקב"ה מוליכו יד ביד והא יורד עמו מצרימה, כדרך שאמר הקב"ה ליעקב (בראשית מו, ד): "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה". ריח בשמים זה הרי הוא קרן אורה בחושך שבו הוא נתון, ועל ידו נפתח ליוסף פתח תקוה לחזור ולהתרומם משפל מצבו, כענין שאמר יונה הנביא (יונה ב, ה): "אמרתי נגרשתי מנגד עיניך אך יוסיף להביט אל היכל קדשך". ופרש"י: "כשראיתי שקיימתני כל הימים, ידעתי כי אוסיף אל היכל קדשיך".
נמצאנו למדים שנס זה שנעשה ליוסף לא היתה תכליתו בכדי למנוע ממנו ריח רע גרידא, אלא כדי להאיר פנים אליו שיתחזק וייגע וירגיש שאף במצב זה אין הוא "נעזב" ח"ו אלא ה' עמו ואוהבו, ומזמין לו ריח של בשמים, וילמד מזה שכל היסורים הבאים עליו, מתוך אהבת ה' הם.
ועפי"ז ביאור, מדוע קבוע חז"ל היו"ט של חנוכה מחמת הנס של הפך שמן ולא מחמת נצחון המלחמה, שהנס של הפך שמן לא שום צורך, דמדינא טומאה הותרה בציבור, והתכלית של הנס היה רק גילוי אהבת השי"ת לעמו, הנס היה "נשיקה" מאת השי"ת. ומחמת הארה זה קבוע חז"ל היו"ט של חנוכה.