Parshas Vayera 5786
- Torah Tavlin
- 22 hours ago
- 2 min read
וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה ... (יח-ב)
עבודת האדם בהאי עלמא
התורה הק' האריך טובא לפרט כל פרט ופרט של המעשה חסד של הכנסת אורחים שעשה אברהם אבינו עם המלאכים. אמנם, בהמשך הפרשה התורה לא האריך התורה כל כך במהעשה חסד של הכנסת אורחים שעשה לוט עם המלאכים. והדבר צ"ב.
ועוד יש לבאר, שידוע מה שאחז"ל שביתו של אברהם היה פתוח לכל, והיה מכניס אורח באופן נפלא. וכדאיתא באבות דרבי נתן (פרק ז'): אברהם אבינו היהיוצא ומהדר בעולם וכשימצא אורחין מכניסן בתוך ביתו את שאין דרכו לאכול פת חטין האכילהו פת חטין את שאין דרכו לאכול בשר האכילהו בשר ואת שאין דרכו לשתות יין השקהו יין. ולא עוד אלא עמד ובנה פלטרין גדולים על הדרכים והניח שם מאכל ומשקה וכל הבא ונכנס אכל ושתה וברך לשמים לפיכך נעשית לו נחת רוח. וכל שהפה שואל מצוי בתוך ביתו של אברהם, ע"כ. וא"כ מדוע התורה האריך דוקא כאן בחסד זה שעשה אברהם אבינו עם המלאכים? ועוד יותר צ"ב, דאיתא בגמ' בב"מ (פו:) שבשכר כל דבר מה שעשה אברהם אבינו בעצמו זכו כלל ישראל שהקב"ה עשה בעצמו להם, אברהם אבינו לקח בעצמו חמאה וחלב, ובשכר זה זכו שהקב"ה ניתנה לכלל ישראל המן מן השמים, ועי"ש באריכות כל דברי הגמ'. ויש לבאר, שמעשה זה שעשה אברהם אבינו היה רק פעם אחת שעשה מעשה של הכנסת אורחים, א"כ מדוע זכה אברהם אבינו לשכר גדול דוקא ממעשה זה.
ונראה לומר, דמבואר מזה, שמעשה חסד זה שעשה אברהם אבינו עם המלאכים, אותו הכנסת אורחים היה דבר מעולה ביותר ביותר. והטעם, משום שמעשה זה היה מעשה במסירת נפש, שאברהם אבינו היה אחר ניתוח גדול, אחר הברית מילה, ובטבעו של עולם, אחר ניתוח האדם חלוש ביותר, וקשה לו לעשות שום דבר. ובפרט לגמול חסד, לאנשים זרים. ואע"פ כן, אברהם אינו השתדל בכל כוחו לעשות חסד, וכיון שמעשה זה היה במסירת נפש, משום הכי האריך התורה הקדושה לבאר כל פרט ופרט, ולא האריך התורה טובה במעשה חסד שעשה לוט עם המלאכים. והתורה האריך דוקא במעשה זה שעשה אברהם אבינו, הגם שהיה גומל חסד תמיד, וביתו היו פתוח לכל, מ"מ מעשה זה היה גדולת נפלא, וע"כ האריך התורה טובה. ועל כן זכו כלל ישראל לשכר נפלא ממעשה חסד זה שעשה אברהם אבינו, שהיה במסירת נפש גדולה. ומכאן חזינן יסוד גדול בעבודת ה', שאיזה מצות ומעשים טובים הם חשובים ביותר אצל קוב"ה, היינו רק אותן מעשים שנעשו עם מסירות נפש, הדברים שקשים לנו, שכפי הטבע נוח יותר שלא לעשותם, ואם יתגבר האדם על יצרו, ויעבד את השי"ת במסירת נפש, אותו מעשה חשוב וחביב אצל קוב"ה ביותר.