Parshas Tzav (Shabbos HaGadol) 5786
- Torah Tavlin
- 4 days ago
- 2 min read
הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא ... (הפטרת לשבת הגדול)
ענין של "שבת הגדול"
פס איתא בטור (סי' ת"ל): "שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול והטעם לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מקחו בעשור כדכתיב בעשור לחודש הזה ויקחו להם שה לבית אבות שה לבית ופסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ה' כדאיתא בסדר עולם ונמצא שי' בחדש היה שבת ולקחו להם כל אחד שה לפסחו וקשר אותו בכרעי מטתו ושאלום המצריים למה זה לכם והשיבו לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול", עכ"ל. ויש כמה וכמה קושיות שהקשו המפרשים על הטור, דאם כן ששבת הגדול נקרא על שם הנס הגדול שלקחו אלהיהן של מצרים, א"כ הק' הדרישה דלפי טעם זה הוה ליה למיקרי לכולהו יומי מעשור לחודש עד ערב פסח ימים גדולים דבכולם נעשה הנס. ותי' דעיקר הנס היה ביום הראשון.
ועוד הק' המפרשים, דמדוע ייחסו נס זה דוקא ליום השבת, הרי הנס נעשה בעשירי לניסן, ולא היה שום שייכות לזה שנעשה בשבת קודש, והיה לנו לעשות זכר בכל יום עשירי לחודש ניסן אפילו אם לא אירע בשבת. ותי' הלבוש וז"ל: "ומה שתולים הנס בשבת ולא בי"ד לחודש, איזה יום שיהיה, מפני שלא בא הנס אלא ע"י שמירת השבת, שמפני שידעו המצריים שהיו ישראל שומרים השבת במצרים כדאיתא במדרש (ש"ר א, כח), היו מתמיהים שהיו מטפלין בבעל חי בשבת, וע"י כך שאלום, לכך קורין דווקא שבת הגדול" עכ"ל. הרי אה"נ הנס של שבת הגדול מקושר לשבת קודש, וע"כ אנו עושין זכר בהשבת שהוא קודם פסח הגם שלא אירע ביום עשירי לניסן.
אמנם נראה לענ"ד ליישב הקו' באופן אחר, דעיקר התכלית ב'שבת הגדול' הוא לזכור הנס שנעשה בו, והתכלית של הנסים שנעשו הוא כדי לחזק האמונה והבטחון בהשי"ת, ולהכיר שהוא ית' מנהיג כל הבריאה כולה, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים. והוא ית' אוהב עמו ישראל, והוא מצילנו מיד העומדים עלינו לכלותינו. ולהודות להשי"ת על כל הנסים שנעשו לנו ולאבותינו. א"כ, אילו תקנו חז"ל לזכור נס זה ביום עשירי בניסן, אפשר שלא יתקיים התכלית בזכירת הנס, שקודם חג הפסח כאו"א טרד בטרדות גדולות להכין לקראת החג הגדול והקדוש ונורא, ופשוט דלא שייך להתבונן כראוי בנס זה לחזק עצמו באמונה ובטחון, והלהודות להשי"ת על הנס הזה בימי החול, וע"כ אפשר שמטעם זה תקנו חז"ל לזכור נס זה דוקא ביום השבת שלפני החג, שביום השבת אסור להכין עצמו לקראת החג, שאסור במלאכה, ואסור בהכנה, ושבת הוא יום של התבוננות שהאדם ביום השבת במנוחות הנפש, ושייך לקיים התכלית בזכירת הנס הגדול שנעשה.