Parshas Toldos 5786
- Torah Tavlin
- 3 days ago
- 3 min read
ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילן החתי. ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה ... (כו-לד,לה)
בנתיבות החינוך
פרש"י: עשו היה נמשל לחזיר, שנאמר יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ, יד.), החזיר הזה, כשהוא שוכב פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור, כך אלו גוזלים וחומסים, ומראים עצמם כשרים. כל מ' שנה היה עשו צד נשים מתחת יד בעליהן, ומענה אותם, כשהיה בן ארבעים, אמר, אבא בן מ' שנה נשא אשה, אף אני כן: מורת רוח, לשון המראת רוח, כמו ממרים הייתם (דברים ט, כד.), כל מעשיהן היו להכעיס ולעצבון: ליצחק ולרבקה, שהיו עובדות עבודת אלילים (ב"ר סה, ד.). דברי רש"י אלו מעוררים תמיהה, כי בדבריו מגלה שני עובדות שבסיבתן היה מן הראוי שיצחק יכיר שֶׁעֵשָׂו בנו אינו מן הישרים, בתחילה מביא שֶׁעֵשָׂו עצמו עשה מעשים מגונים מאוד משך עשרות שנים. וצריכים לדעת כי אין זה בנמצא שֶׁאֵי מִי יכשל בחמורות כאלו ולא יִוָּדַע הדבר לרבים, וכיון שיצא עליו שם רע מן הסתם כבר היה מי שיודיע ליצחק שעליו להשגיח על הַמּוּעָד שברשותו, ומאחר שידע מדוע החריש ולא הוכיחו על גודל רעתו?
אולם דבר זה עוד יכולים ליישב בדוחק, שהרי בסופו של דבר לא עשה זאת בפהרסיא, גם בני דורו היו פחותים מאוד, ולא הכירו שמדובר בעוול נורא כל כך, ולכן לא נתוודע הדבר ליצחק. אולם לאחר שנשא עֵשָׂו נשים, כבר הוצרכו אלו לשמש כסיבה לחשוד בו, שמא אין הוא תמים במעשיו, שהרי התורה מספרת לנו שנשותיו לא הסתירו מעשיהן כמותו, וגרמו בכך 'מורת רוח' ליצחק ולרבקה, ומדברי רש"י אתה לָמֵד מה לא הסתירו, באמרו: 'כל מעשיהן להכעיס ולעצבון', כלומר, יצחק ורבקה גילו שנשים אלו אדוקות מאוד בְּרֶשַׁע, וכל תנועה ופעולה שעשו היו כרוכות בחטא, ולא היו אלו חטאים לתיאבון, כי אם 'להכעיס ולצער', ובהמשך רואים ברש"י שהגיעו עד דיוטה התחתונה, ועברו גם על עוון עבודה זרה החמור מכל החטאים, ולא היה חטאתן כרוב עובדי עבודה זרה שנמשכו אחר יצרא דעבודה זרה ועשו מעשיהם רק לתיאבון, שהרי על אלו העיד רש"י שכל מעשיהם להכעיס נעשו...
ומאחר שכל זה לא נעלם מידיעתו של יצחק נשאלת השאלה, האיך יכול להיות שעדיין לא הסתפק שמא גם עֵשָׂו הוא 'צדיק' כנשיו, הרי לא יתכן שאיש צדיק ישכין בביתו עַוְלָה, ובפרט נשים כאלו שכל מהותן זועקת 'רשעות', ומן הסתם גם פסיליהן החזיקו בביתן, הוי אומר בבית בעליהן עֵשָׂו, וכי אין דברים אלו מעוררים תְּהִיָּה?! ואפשר שלכך לא חשד יצחק בְּעֵשָׂו, כי יצחק היכיר היטב את עֵשָׂו, וכפי שרואים הלאה בפרשתן, שכשנכנס יעקב לקבל את הברכות מיצחק, היה יצחק מתפלא ואומר (כז, כא): 'גשה נא ואמושך בני האתה זה בני עֵשָׂו'? וברש"י: 'אמר יצחק בלבו, אין דרך עֵשָׂו להיות שם שמים שגור בפיו, וזה אמר כי הקרה ה' אלהיך'... גם בפסוק שלאחריו (כב) נאמר: 'הקול קול יעקב והידים ידי עֵשָׂו'.
ואם אכן ידע מדוע מנע מלהוכיחו? התשובה לכך נאמר בריש פרשתן: 'ויהי עֵשָׂו איש יודע ציד', גם יצחק השיג את פירושו של רש"י על מקרא שלפנינו, וכשהתחיל עֵשָׂו לשאול אותו 'האיך מעשרין את התבן', ירד תיכף לסוף דעתו, והבין שמבקש להסתיר את זהותו האמיתי, ואז אמר יצחק בלבו, אם רשע זה מבקש למצוא חן בעיני, עדיין יש לו תקוה, ובתנאי שאכן אַקַרֵב אותו וְאַרְאֶה לו אותות של חיבה, כי אז ישמח לשהות במחיצתי, וכך אוכל לדבר עימו בדברי תורה ולעוררו ליישר העקמומיות שבלבו מבלי שֶׁיֵּדַע שאני מכיר במומו, וברבות הימים אכן ישמע לי וייטיב דרכו. וזאת גם במקרה שלא אצליח לנטוע יראת שמים בקרבו, בכל זאת יבקש על כל פנים להיות ראוי למצוא חן בעיני, ורצון זה יעשה רושם במעשיו. אולם אם אוכיח אותו בפניו, ויבין שבמקום חן יש לו בזיון, יתבייש מאוד מלהיות קרוב אֵלַי, וימציא לעצמו מחסה מחוץ לביתי, ושוב לא יהיה מחסום לרשעותו.