Parshas Re'eh 5785
- Torah Tavlin
- Aug 22
- 3 min read
והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה' אלקיכם ... ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם ... (יא-כח)
העדר האמונה משמעה עבודה זרה
פרש"י: הא למדת שכל העובד עבודה זרה הרי הוא סר מכל הדרך שנצטוו ישראל. מכאן אמרו כל המודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה כולה. הנה בימים קדמונים עוד בימי הנביאים התמודדו בני ישראל קשות בחטא 'עבודה זרה', וכפי שיחזה כל ההוגה בספרי הנביאים עד כמה היה אותו נסיון בעוכרם של אלו הדורות, ושפיר יכולים להבין לפי זה למה הוצרכה התורה להרבות בכל כך הרבה אזהרות על אותו עוון. אולם בימינו אנו כבר נתבטל אותו נסיון, וכפי שמסופר בגמרא (יומא סט:) באריכות איך שאנשי כנסת הגדולה הרגו את היצר הקשה הזה, ומאז אין מי מישראל שכלל יתאוה לשגעון כזה להשתחוות לעץ ואבן ולומר אלהי אתה ר"ל. אולם יודעים אנו שתורתינו היא נצחית, ובהכרח שגם על ימינו אנו דיברה תורה, ובהכרח שגם בימינו ישנם מכשולים שהנכשל בהם הוא בגדר עובד עבודה זרה ר"ל. ויש מקום לומר שגם הרפיון באמונה הוא בגדר 'עבודה זרה' ר"ל, שכן העובד עבודה זרה כופר בכך במלכו של עולם, וכמו כן גם מי שאמונתו רפויה, גם הוא כופר בעיקר, אמנם עצם הפקפוק באמונה אינו חטא בפועל, אבל בעבודה זרה נחשבת מחשבה כמעשה. אם כן כשאדם אינו מרוצה מהנהגת שמים עמו, הרי הוא ממש בגדר 'עובד עבודה זרה', כי מעקרי האמונה הוא לדעת שהקב"ה הוא מקור הטוב, וממקור הטוב לא ישתלשל הרע, ובהכרח שגם מה שנראה בעיני הבשר כרעה, טובה היא באמת, ואם האדם אינו מרוצה ממצבו, מראה הוא בזה שלקוי הוא באמונה במהותו הטוב יתברך, וגם זה הוא בגדר כפירה ועבודה זרה ר"ל.
והרחיב בזה ב'ספר התניא' (אגרת הקודש, יא), וכה הם דבריו: 'וזהו עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם, להאמין דלית אתר פנוי מיני' ובאור פני מלך חיים, ועל כן עוז וחדוה במקומו הואיל והוא רק טוב כל היום, ועל כן ראשית הכל שישמח האדם ויגל בכל עת ושעה ויחיה ממש באמונתו בה' המחיה ומטיב עמו בכל רגע, ומי שמתעצב ומתאונן מראה בעצמו שיש לו מעט רע ויסורין וחסר לו איזה טובה והרי זה ככופר ח"ו, ועל כן הרחיקו מדת העצבות במאד חכמי האמת. אבל המאמין לא יחוש משום יסורין בעולם ובכל עניני העולם הן ולאו שוין אצלו בהשוואה אמיתית, ומי שאין שוין לו מראה בעצמו שהוא מערב רב דלגרמייהו עבדין ואוהב את עצמו לצאת מתחת יד ה' ולחיות בחיי עובדי גילולים בשביל אהבתו את עצמו, ועל כן הוא חפץ בחיי בשרים ובני ומזוני, כי זה טוב לו, ונוח לו שלא נברא, כי עיקר בריאת האדם בעוה"ז הוא בשביל לנסותו בנסיונות אלו ולדעת את אשר בלבבו אם יפנה לבבו אחרי אלהים אחרים שהם תאוות הגוף המשתלשלים מסטרא אחרא ובהם הוא חפץ, או אם חפצו ורצונו לחיות חיים אמיתיים המשתלשלים מאלקים חיים, ויאמין שבאמת הוא חי בהם וכל צרכיו וכל ענייניו משתלשלים באמת בפרטי פרטיותיהם שלא מס"א, כי מה' מצעדי גבר כוננו ואין מלה כו', ואם כן הכל טוב בתכלית רק שאינו מושג, ובאמונה זו באמת נעשה הכל טוב גם בגלוי, שבאמונה זו שמאמין שהרע הנדמה בגלוי כל חיותו הוא מטוב העליון שהיא חכמתו יתברך שאינה מושגת, והיא העדן שלמעלה מעוה"ב, הרי באמונה זו נכלל ומתעלה באמת הרע המדומה בטוב העליון הגנוז'. עכ"ל.
לאור האמור שפיר מובן לשון הכתוב שלפנינו: 'ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם', כי התיבות 'אשר לא ידעתם' נראים כמיותרים, כי פשיטא היא זו שאלהים אחרים הוא דבר שמעולם לא ידענו שיש בהם כח להועיל, אולם לדברינו יש לומר, שבכוונת הכתוב לומר שההליכה אחרי אלהים אחרים יכולה להיות לפעמים באופנים שכלל אינו עולה על דעתכם שזהו גם כן עבודה זרה, וכפי המתבאר כאן שהעדר האמונה הוא גם כן כ'עבודה זרה' והוא דבר שאין האדם שם לבו לכך.