Parshas Pinchos 5785
- Torah Tavlin
- Jul 16
- 3 min read
ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו ... (כז-יח)
גמילות חסדים - ביטוי לאהבת ה'
פרש"י: קח לך, קחנו בדברים אשריך שזכית להנהיג בניו של מקום. אשר רוח בו, כאשר שאלת, שיוכל להלך כנגד רוחו של כאו"א. כשרצה משה לעורר חשק ביהושע להנהיג את ישראל, אמר לו 'אשריך שזכית לכך'! ולמה? כי הללו הם בניו של הקב"ה!
משל למה הדבר דומה למי שאוהב מאוד את חבירו ומתאוה לבטא בפניו את עומק האהבה, אם ייטיב לחבירו עצמו לא יהיה די בכך כדי לבטא את עומק אהבתו, ורק אם יטיב גם לבני חבירו יבטא היטב את אהבתו, כי נעשה כאומר לו, כל"כ אהבתיך עד שנעשיתי קרוב אפילו לבניך, וגם להם חפץ אני להטיב. כך אמר משה ליהושע ודאי זכית לאהבה עמוקה לבוראך, ובודאי הנך משתוקק מאוד לבטא לפניו את עומק אהבתך אליו, ובמה תוכל לעשותה? אם במצוות שבין אדם למקום, הן אמת שבכך אתה מעורר נחת רוח להשי"ת, אבל אין זה מספיק כדי לבטא את עומק אהבתך לבוראך, ורק בכך שתטיב לבניו ותדאג לצרכיהם הרוחניים והגשמיים, בזה תוכל לבטא את עומק אהבתך לבוראך, כי בזה נעשית כאומר לו, כל כך אהבתיך עד שנעשיתי קרוב אפילו לבניך, והנני מוכן למסור את נפשי כדי להטיב להם. כך הורה הקב"ה למשה שיאמר ליהושע, בידעו שאכן זהו רצונו העז של יהושע, לבטא בפניו את עומק אהבתו לבוראו. כי ידע הקב"ה, שמרוב אהבתו של יהושע לבוראו, ישמח לקחת עליו את עול ההנהגה, על אף שמדובר בעם של טרחנים וסרבנים.
ויש בדבר זה גם לימוד לדורות, דהנה כל אחד ואחד כשיתבונן יווכח שהקב"ה מטיב עמו מידי יום ומידי שעה בכל מילי דמיטב, וזאת על אף שאינו מחויב לו דבר. וגם מי שמסובב בהסתרים שונים, אם הוא מאמין שכל מה דעביד קודשא בריך הוא לטב עביד, הרי מאמין שהקב"ה חפץ להטיב עמו גם בזאת, ומתוך אותה הרגשה שהקב"ה מטיב עמו כל הימים, ודאי תתעורר בו רגשי אהבה עצומים כלפי השי"ת, ובודאי יתעורר בו רצון לבטא לכל הפחות לפניו את עומק ההכרת הטוב, והאיך יעשה זאת? רק על ידי שיעסוק ב'גמילות חסדים' וייטיב עם בניו של הקב"ה! כי על ידי כך הוא נעשה כאומר להקב"ה: כל כך אהבתיך עד שנעשיתי קרוב אפילו לבניך, וחפץ אני להטיב עמהם מרוב אהבתי אותך.
וכה אמר אחד מצדיקי הדור הקודם, שמעלת הצדיקים נמדדת במידת אהבת ישראל שבהם, ומעלת כל איש יהודי נמדדת במידת אהבת חברים שבו, עד כמה מוכן הוא להתאמץ עבור חבירו. כי האהבה שיש לו לאדם לזולתו מבטא את עומק אהבתו לבוראו, ועומק אהבתו לבוראו נובע מזה שהוא קרוב אל הבורא ברוך הוא ומתבונן ברוב חסדיו עמו.
אכן, כאשר עוזרים ומסייעים אחד לחבירו, הרי זה גורם נחת רוח גדולה למעלה, וכמו שכתב מרן בעל ה'חפץ חיים' בספרו 'זכור למרים' (פרק יא) וז"ל: 'איתא באגדת חז"ל שאמר הקב"ה לישראל בני אהובי כלום חסרתי דבר שאבקש מכם, ומה אני מבקש מכם אלא שתהיו אוהבים זה לזה ותהיו מכבדין זה את זה ותהיו יראין זה מזה, ולא ימצא בכם עבירה וגזל ודבר מכוער. לכך נאמר: 'הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד וגו''.
דברים אלו נחוצים לידיעתינו ביותר בימים אלו ימי בין המצרים, שבהם עלינו להוסיף אהבה וריעות לזולתינו, שהרי בימים אלו צריכים לתקן את הדברים שגרמו לחורבן בית מקדשינו, והלוא אחד מהם הוא 'שנאת חינם' ר"ל, אם כן מלבד מה שצריכים לעמול על עזיבת השנאה והתחרות, מן הראוי שנוסיף גם אהבה לזולתינו כדי שיהיה זה תיקון על הימים שבהם היתה נטירת השנאה בינינו. ובזכות זה נזכה לראות בנחמת ציון וירשלים בב"א.