Parshas Nitzavim 5785 & Rosh Hashana 5786
- Torah Tavlin
- Sep 18
- 3 min read
זבחים דף ב.
"כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה"
The Mishnah says: All זבחים that are נשחט שלא לשמן are כשר, except they are לא עלו לבעלים לשם חובה. Rashi explains: for example, an עולה was slaughtered לשם שלמים. [ב. סוף ד"ה כל] תוס' refers us to בבא מציעא, there he explains that a מחשבה that pasuls a קרבן must be בדיבור and not a מחשבה בלב. רש"י [לקמן מא:] agrees and says: "כל מחשבה בקדשים, מוציא בפה הוא". רבא makes a דיוק in our Mishnah and says: Only if the מחשבה was specifically a מחשבה פסולה is it לא עלו לבעלים. But if the כהן didn’t have any מחשבה at all, then the קרבן is כשר and it is עלו לבעלים לשם חובה, because סתמא is like לשמה.
The Gemara explains that by קדשים (not like גיטין) we say: "זבחים בסתם לשמן הן עומדין". The [קמד] חינוך does not hold like תוס' and רש"י and explains: having the wrong מחשבה is a לאו as it’s comparable to being מטיל מום בקדשים which is a לאו. However, since this is a מחשבה בלב it is a לאו שאין בו מעשה and therefore there is no מלקות. (עיין מנחת חינוך שם). חידושי מרן גרי"ז הלוי [מעשה הקרבנות ד"ה והנראה] explains: the יסוד of "סתם זבחים לשמם עומדים" is that there is a חלות דין בגוף הקרבן that it is לשמה and it can’t be undone even with a specific מחשבה שלא לשמה. A proof to this is the halacha that if one slaughters קדשים לשם חולין it is כשר even though this is בפירוש שלא לשמה. The reason there is a special פסול of שלא לשמה by a קרבן is because it is a מחשבת פסול just like a מחשבה of חוץ לזמנו או מקומו and that’s what pasuls it, but not because it’s lacking לשמה, because לשמה can’t be undone, this is a חידוש by זבחים that it is ממילא לשמה. ר' אלחנן [קובץ שיעורים ח"ב ס' כב] explains it differently: מחשבה שלא לשמה pasuls a קרבן because there was no לשמה, but not that the מחשבה שלא לשמה is itself a מחשבת הפוסלת. If one has no מחשבה at all, it’s כשר because סתמא לשמה and it is intrinsically לשמה. When we say לשמה is necessary, it’s not like when we say מצות צריכות כוונה and כוונה is necessary, rather we need that the מעשה should be מיוחד for this. So, once the animal is הוקדש לקרבן עולה it is already מיוחד for הקרבה and it is ממילא עומד ליקרב לעולה so סתמא is לשמה. But although the קרבן is מיוחד, this can be undone with a מחשבה שלא לשמה. [גבורות שמונים אות כב'] ר' יוסף ענגל explains: סתמא לשמה doesn’t mean one doesn’t need מחשבה לשמה, rather, since we say סתמא לשמה, it is considered לשמה and as if he בפועל had מחשבה לשמה. תוס' [ד"ה זבחים] brings a Gemara in חולין: "בעי ר' יוחנן קטן יש לו מחשבה או אין לו". Rashi explains the question is based on our Gemara that לשמה is necessary, is the כוונה of a קטן that slaughters a קרבן sufficient or not? Asks תוס', our Gemara is saying that the קרבן is not פסול as long as there is no כוונה בפירוש שלא לשמה? So, even if a קטן can’t have כוונה, as long as he isn’t specifically thinking a מחשבה פסולה it should be ok? תוס' answers that although סתמא by a גדול is כשר, but since a קטן has no דעת we are concerned he might think he is slaughtering חולין and not קדשים. This would be considered מתעסק and would make the קרבן pasul.