Parshas Naso 5786
- Torah Tavlin
- May 28
- 2 min read
ולבני קהת לא נתן כי עבדת הקדש עלהם בכתף ישאו ... (ז-ט)
"בענין עמילות בתורה"
איתא בסוטה (לה.): "דרש רבא: מפני מה נענש דוד? מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנא' זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי. א"ל הקב"ה: ד"ת שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו, אתה קורא אותן זמירות? הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, דכתיב: ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש וגו', ואיהו אתייה בעגלתא", ע"כ. מבואר בגמ' שדוד המלך נענש מפני שקרא לדברי תורה זמירות. ויש לבאר מהו החסרון בזה שקרא לדברי תורה זמירות? ועוד, מה המדה כנגד מדה בזה שנכשל בדין זה דנאמר בקרא דצריך לשאת את הארון בכתף ולא לשאת אותו בעגל?
וביאר ר' יונתן אייבשיץ (יערות דבש א' דרוש טז), ע"פ מה דאיתא במדרש שהטעם דלכך לא נתן לבני קהת עגלות לשאת את הארון, רק היו צריכין לשאת את הארון, כי אם בכתף, היינו משום דאין תורה נקנית אלא ביגיעה רבה, וארון שהוא מקור התורה, וע"כ צריך להיות בכתף ולטרוח. ודוד המלך שקרא לדברי תורה זמירות, היה זה פגם בתורה שזמירות הוא דבר שאינו צריך יגיעה ועמילות, וע"כ משום הכי טעה בדבר זה.
ויש לעמוד על נקודה נחוצה כאן. דהנה מי שלומד ואינו מבין דברי הגמ', הרי הוא צריך לעמול כדי להבין דברי הגמ'. וכל העמילות הוא היכא תמצא כדי להבין הגמ'. וא"כ יכול אדם לטעות ולומר, שכל העמילות הוא רק כדי להבין דברי הגמ', אבל עצם העמילות הוא לשוה. וחזינן מעבודת בני קהת "בכתף ישאו", ממש להפוך. דכל הכלי המקדש נשאם ע"י עגלות, אבל הארון דוקא בכתף ישאו, ואילו כל התכלית ביגיעה ועמילות בתורה הוא רק כדי להתוצאה, כדי להבין דברי הגמ', מדוע צוה הקב"ה שישאו את הארון בכתף, הרי שייך לקיים התוצאה אפילו בלי כל העמל, והיינו לשאת את הארון ע"י עגלים. ומבואר מזה שזהו טעות גמור, שעצם העמילות הוא התכלית הנרצה, ואין העמילות רק היכא תמצא להתוצאה.
וע"פ יסוד זה ביאור הבינה לעיתים (דרוש ל"ג) מאמרו של חז"ל (מגילה ו:): "יגעתי ולא מצאתי - אל תאמין", וכתב וז"ל: "כלומר: אם, כשיגעת בתורה, לא יכולת למצוא בה מאומה, כי לא הגיע שכלך לעומקו של אותו דבר, או לאיזה מונע אחר - אל תאמן שהוא כן באמת שלא מצאת; כי אדרבה, מצאת הרבה, לפי שהיגיעה עצמה היא המציאה, ותיחשב לך להשגת תכלית", עכת"ד. הרי שכוונת חז"ל במה שאמרו "יגעתי ולא מצאתי אל תאמין", אין הכוונה משום שלבסוף ישיג את המציאה, ובלסוף יזכה שיבין את התורה ע"י היגיעה והעמילות, אלא כוונת חז"ל הוא שעצם היגיעה הוא המציאה, ואם יגע בתורה זכה למציאה, שהיגיעה עצמה היא המציאה! והיינו כנ"ל, שעיקר עבודת התורה, היא היגיעה ועמילות.