Parshas Matos-Maasei 5785
- Torah Tavlin
- Jul 24
- 3 min read
עבודה זרה דף לה.
"שחיטת נכרי"
The [שחיטה פ"ד הי"א] רמב"ם paskens: One who eats from a שחיטת גוי is חייב מלקות מדאורייתא. This is learned from the pasuk, [שמות לד,טו] "וקרא לך ואכלת מזבחו". From the fact that the תורה is warning us to stay away from the גוים lest we eat from their זביחה, we see that it is אסור to eat from their שחיטה. The [הל' יב'] רמב"ם adds: we make a "גדר גדול" and even if we know that a certain עכו"ם is not a עובד ע"ז, still his שחיטה is considered נבלה. The כסף משנה and רדב"ז learn that the רמב"ם holds if we know the עכו"ם is not a עובד ע"ז, the איסור is only דרבנן.
The רא"ש brings the above רמב"ם and says, "ואינם דברים של טעם". This is because the פסוק the רמב"ם is learning from is only discussing eating from שחיטת עכו"ם done in the goy’s house. The [ס' ה] רא"ש therefore brings the ר"י with a different טעם why שחיטת עכו"ם נבלה. This Is because the Torah says: [דברים יב, כא] "וזבחת ואכלת". The pasuk is saying, if one wants to eat בשר he must shecht and only then may eat it. This is משמע that only one who is מצווה in וזבחת can allow you to eat. This excludes a עכו"ם that is not מצווה in וזבחת with no שייכות to דיני שחיטה, so his שחיטה would not be מתיר – ואכלת. The [יו"ד ס' ב', א'] ט"ז says the חילוק between the reasons of the רמב"ם and the רא"ש would be the status of the שחיטה of a גר תושב. According to the רמב"ם, since he is not part of the עמים anymore, his שחיטה would be כשר מה"ת and only אסור because of the גדר. According to the רא"ש and the ר"י, the שחיטת גר תושב would be נבלה מדאורייתא because he has no שייכות to דיני שחיטה. [מהדורא תליתאה ע"ז דף כו: ד"ה ימול] תוס' רי"ד asks: Why is מילת נכרי כשר yet שחיטת נכרי נבלה? He explains becauseשחיטה has דינים on how to do the מעשה מצוה, like no שהייה, דריסה, וכו', therefore, since a גוי is not שייך to these דינים his שחיטה is a נבלה. However, by מילה it is the ערלה that needs to be removed and it may be accomplished even by a חבורה, so since it’s a result-oriented מצוה, it is כשר בנכרי. Similarly, we find by מצות סוכה, since the criteria is that as long as the סוכה was made לשם צל it is valid, so too it’s also כשר if it was made by a גוי. [קובץ הערות ס' ע"ו] ר' אלחנן explains: Any חלות done by a person falls into 2 categories: 1)The חלות הדין is created מכח האדם. Like גירושין, קידושין, וקנינים. It is the person who is creating the חלות. 2) The actual מעשה itself (not the כח האדם), makes the חלות הדין. For example, שחיטה. Although a כח גברא is needed, the אדם isn’t the מתיר - the מעשה שחיטה is. The נפק"מ between these 2 types of חלות is: In the first scenario, since it’s the אדם who is מתיר or אוסר, he has the power to attach conditions to his מעשה. For example, when making קנינים or קידושין, one may stipulate that the חלות not take effect unless a תנאי is מקויים. In the 2nd scenario, since it’s the מעשה that is theמתיר, the person can’t attach any תנאים to the מעשה. For example: A שוחט does not have the כח to say the שחיטה should not be valid unless my תנאי is מקויים. Since it is not he that is creating the חלות, but the מעשה itself.