Parshas Matos-Maasei 5785
- Torah Tavlin
- Jul 24
- 2 min read
איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דבר ככל היוצא מפיו יעשה ... (ל-ג)
בענין הכח של תשובה
אם אחד עשה נדר, אסור לחלל דברו, ומ"מ התורה הקדושה נתנה לו אופן לפטור עצמומהנדר, והיינו ע"י התרת חכם. שהולך לחכם ואומר שמתחרט על נדרו, וע"י החכם עוקר את נדרו. ומזה למד המסילת ישרים (פ"ד) דבר נפלא בענין הכח של תשובה וז"ל: "שבהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה דמעיקרא כחרטת הנדר ממש - שהוא מתנחם לגמרי והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא היה נעשה הדבר ההוא ומצטער בלבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר ועוזב אותו להבא ובורח ממנו, הנה עקירת הדבר מרצונו, יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו. והוא מה שאמר הכתוב: וסר עונך וחטאתך תכפר, שהעון סר ממש מהמציאות ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע", עכ"ל. הרי מבואר מדבריו שע"י החרטה שאחד עושה בתשובתו, עוקר המעשה העבירה שעשה מעיקרו, והוי כאילו לא עשה העבירה כלל. זהו הכח של תשובה!
וכדאי להביא מעשה נורא בהאי ענין: ידוע על מרן הגאון רבי ברוך בער לייבאוויץ זצ"ל שיראתו היתה כל כך עמוקה כמו תורתו, וכאשר חלה אביו מחלתו האחרונה, סבר רבינו שהוא מחוייב מתורת מצות כיבוד אב להיות אצל מטת אביו יומם ולילה. וכך היה, רבינו ישב אצל אביו ימים ולילות עד שהיתה ממש סכנה לבריאותו. לבסוף הסכים שאחד מבני הישיבה ימלא את מקומו לילה אחד, ובאותו לילה נפטר אביו. חלשה דעתו, שמא מות אביו נגרם מחמת שלא עשה מצות כיבוד אב כראוי, ודאג והצטער עד שלא יכל להגיד שיעורים. באותו זמן בא שליח מהחפץ חיים להזמינו שיבוא אליו. כשבא אל החפץ חיים, אחז את ידו חצי שעה, והסביר לו מהות התשובה, והדגיש וחזר והדגיש עשרות פעמים, שאין התשובה רק כפרה על העבירה, אלא שתשובה מהפכת את האדם לאיש חדש, ודיבר עמו עד שקיבל רבינו דבריו, וקרא על עצמו "איך בין אנייער! איך בין אנייער!" [אדם חדש אני! אדם חדש אני!]
והוסיף ע"ז ר' מרדכי מנחם שוואב זצ"ל, שהוא זוכר, שפעם אחת בהפסקה בתפילת ראש השנה אמר לפלא, "היינט, אין מיטן שמונה עשרה, האט דער חפץ חיים מיר געראטעוועט"! [היום באמצע השמונה עשרה, הציל אותי החפץ חיים"!] הבנתי כוונתו, שפגש בו היצר הרע עם המחשבות האלה שהוא הרג את אביו, וכשנזכר בדברי החפץ חיים נתבטלה מחשבתו. באמת דאג על דבר שאינו, מפני שהתשובה לא די שמכפרת על החטא, אלא גם מהפכת את האדם למציאות אחרת, לאדם חדש, ואין זה אותו אדם שהיה אתמול, והוא כקטן שנולד ממש, וממילא אין כאן רוצח עוד, ואין הוא אותו איש. [מאמר מרדכי ח"א עמ' לב]