Parshas Lech Lecha 5786
- Torah Tavlin
- 6 days ago
- 3 min read
זבחים דף מו:
"לשם ששה דברים הזבח נזבח"
A זבח is נשחט with כוונה for the following 6 intentions: 1) לשם זבח - for the proper קרבן. Ex: עולה לשם עולה. 2) לשם זובח - may not have שינוי בעלים. 3) לשם ה' - for ה'. 4) לשם אישים - one must have in mind to leave it on the אש until completely consumed by the fire and not remove it from the fire onto to the [עיין רמב"ן עה"ת] דשן. 5) לשם ריח - to exclude one who plans to roast it first off of the מערכה. For then it won’t give off a ריח anymore. 6) לשם ניחוח - for pleasing ה'. ר' יוסי says: even if one doesn’t have in mind these כוונות, the קרבן is still כשר ועלו לבעלים because it’s a תנאי ב"ד since only the מחשבה of the עובד counts and not the בעלים. Rashi explains (עיין ב:) the תנאי ב"ד is that the כהן should שחט סתם and not verbalize any of these intentions. This was instituted because ב"ד was concerned if the כהן verbalized these כוונות he might make a mistake and since it’s only the מחשבה of the כהן that is effective, they said he should שחט סתם (with no מחשבה) to avoid any mistakes. תוס' explains differently. We see from the fact that ב"ד was מתקן not to verbalize but just to only have מחשבה and wasn’t concerned the עובד might neglect to even have the מחשבות, we see that סתם must be כשר. Because ב"ד wouldn’t be מתקן a תקנה that could lead to a פסול.
The [מעשה קרבנות פ"ד,הי"א] רמב"ם says: צריך שתהיה מחשבתו בשעת שחיטת העולה לשם ששה דברים. He then adds: ואם שחט סתם כשר. The לחם משנה says: יש לדקדק from the fact that the רמב"ם adds the words, "ואם שחט סתם כשר" we can be מדייק that only סתם would be כשר but if the מחשבה on any of these 6, would beלהיפך it would not be כשר. This would not be like שיטת תוס' who holds that only לשם זובח and לשם זבח are מעכב, but the other 4 are not and it’s still עלו לבעלים לשם חובה. Additionally, it seems the רמב"ם is also arguing on when these מחשבות are necessary. תוס' holds it is necessary to have these מחשבות during all ד' עבודות and also during the הקטרה. Yet the רמב"ם says "בשעת שחיטה" and nothing about having these כוונות during the הקטרה. The לחם משנה quotes רש"י on the pasuk [ויקרא א' ט'] that we learn these מחשבות from, "עולה אשה ריח ניחוח לה'" there רש"י explains "לשם עולה יקטירנו". We see רש"י holds these מחשבות are required during the הקטרה as well, not like the רמב"ם. The רדב"ז asks: Why does the above רמב"ם say the עובד must have in mind these 6 מחשבות, when the Mishnah clearly says it’s a תנאי ב"ד not to have these מחשבות so as to avoid mistakes? He explains that the תנאי ב"ד is not to verbalize the intentions, but one must have them in mind. This is why the רמב"ם uses the לשון of צריך שתהיה מחשבתו. [במשניות] תוס' רע"א also brings that דעת תוס' במכילתין is that by all ד' עבודות the עובד must have כונה for all 6 מחשבות and also during the הקטרה, except for לשם זובח, which is not possible by הקטרה. Because the מחשבה of לשם הזובח is: while doing the עבודה, I have intentions to do the זריקה for the proper בעל הקרבן. But by the הקטרה, the זריקה has been done already, so this מחשבה is irrelevant. בדיעבד if he had כוונה, שלא לשם וכו' it is כשר because all these כונות are only למצוה. The רמב"ם however holds that only during זביחה are these 6 כונות required.