Parshas Lech Lecha 5786
- Torah Tavlin
- 6d
- 2 min read
ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם ... (יז-יא)
בענין ברית מילה
מצות מילה ניתנה לאברהם אבינו, ובכל ברית מילה מברכים "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". ויש להעיר על מצוה זו, דמאי שנא משאר מצות שבכל התורה כולה שלא ניתנה לאברהם אבינו? שהגם שאברהם אבינו קיים כל התורה כולה [כדאיתא בגמ' יומא דף כח:], מ"מ לא ניתנה לו הקב"ה מצוה מסוים רק מצות מילה, וצ"ב מדוע דוקא מצוה זו ניתנה לאברהם אבינו ולא מצוה אחרת מכל התרי"ג מצות?
ועוד, שפרשת לך לך הוא הפרשה שמלמדנו מי הוא זה ואי זהו הוא "אברהם אבינו", והתחיל התורה הק' למלמדנו עם הנסיון של "לך לך", וע"כ נסיון זה הוא עיקר העיקרים והשורש של כל השרשים של מעשה אבותינו, וצ"ב מהו עומק של נסיון זה?
ועוד יש לבאר, דברי התנא דבי אליהו (כ"ה): "כאו"א מישראל חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אברהם יצחק ויעקב". וצ"ב, שאבותינו הק' היו מדריגות גבוה במאד מאד, מה הדמיין כלל, שאנו חייבין לבקש שמעשינו יהיה כעין מעשיהם. ומה הכוונת חז"ל בזה?
ונראה לבאר, שעיקר הנסיון של "לך לך", הוא לעובד השי"ת ולעשות דברים הקשים, דהיינו בדרך הטבע, אדם רוצה להשאר מצב שלו, בביתו, בארצו, וכדומה. ולעבוד השי"ת באופן שנוח לו, זה אינו בכלל מעלה גבוה. ועל זה גופא היתה עיקר הנסיון לעובד השי"ת במקום שאינו נוח כלל, לעבוד השי"ת בדבר שהוא כנגד טבעו. וזהו הצד השוה בכל העשרה נסיונות, לעובד השי"ת בדבר שהוא כנגד טבעו. ונראה שזהו כוונת התנא דבי אליהו, שחייב כל אחד ואחד לומר מתי יגיעו מעי למעשה אבותי, והיינו על יסוד דבר זה, שחייב להשתדל לעבוד השי"ת בדבר שהוא כנגד טבעו.
וכבר ידוע מה שאמרו הספרים הקדושים שכל אחד בחייו הולך יש לו 'עשרה נסיונות' וזהו תכלית חיי יהודי להיות עובד השי"ת לא רק במה שנוח לו לעשות, אלא גם הדברים הקשים, שהם כנגד טבעו.
ואפשר שזהו הטעם מדוע ניתנה דוקא מצות מילה ולא שאר מצוה. דאיתא בתנחומא (תזריע סי' ה'): "מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא, אם הוא חפץ במילה למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו, א"ל ר"ע ולמה שוררו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו, ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול לפי שלא נתן הקב"ה את המצות לישראל אלא לצרף אותם בהם, ולכך אמר דוד (תהלים יח, לא) כל אמרת ה' צרופה", ע"כ. מבואר בדברי המדרש, שעיקר היסוד במצות מילה, הוא להורות שאדם נברא בדרך הטבע חסור השלימות, וצריך לעבוד כנגד הטבע להשלים שלימותו. וזהו עיקר עבודת האדם, לא רק לעשות המצות במקום ובזמן שנוח לו, אלא בכל מקום ובכל עת אפילו אם הוא נגד טבעו.