Parshas Ki Seitzei 5786
- Torah Tavlin
- 4 hours ago
- 3 min read
וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך ה אלקיך משם על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה ... (כד-יח)
'חסרון כיס' למען השי"ת
פרש"י: וזכרת - על מנת כן פדיתיך לשמור חקותי אפילו יש חסרון כיס בדברץ דברי רש"י אלו צריכים חידוד והמחשה כדי שיתיישבו היטב בלבות בני אדם. ובכן נתבונן לרגע, אם יגזור המלכות על אדם מסוים להושיבו בבית האסורים משך שלושים שנה, ואחר שעבר חצי שנה מאז שהחל לרצות את עונשו הוא מרגיש שאין כוחותיו עומדים לו עוד, ובאם חלילה לא יקרה נס ויבוא אי מי לחלצו מן המיצר עלול הוא למות רח"ל או להשתגע ח"ו. וממש באותה שעה הופיע אי מי לפניו, והודיעו שבהיותו קרוב למלכות ביכולתו להשתדלולשחררו ממאסרו, אולם לאות הוקרה חפץ הוא שמשך כל השנים שנגזר עליו לבלות במאסר יתן לו מידי שנה איזה סך מעות, הרי אין ספק שהאסיר יסכים לכך, כי כל אשר לו יתן בעד נפשו.
כעין זה היה בזמן שהתענו ישראל תחת יד מצרים, אי אפשר כלל לתאר את שפל מצבם בשנות השתעבדותם, רק עצם העובדא שהחליטו המצריים שישראל הם עבדים עבורם כבר היתה סיבה לצער עמוק, גם אם המצרים לא היו מענים אותם בענויי הגוף, כי מעמדו של עבד הינו ממש כמעמדו של שור וחמור, כשם ששור בעיני בעליו אינו כי אם אמצעי לעשות בו מלאכה, כך גם העבד, אין לו שום זכות לעצמו, כל כולו משועבד הוא לאדונו כשור לעול וכחמור למשא. והאמת הוא שאפילו כבהמות לא נידמו בעיני המצריים, שהרי אילו רצה מצרי לקנות בהמה היה משלם על כך לבעליו, ולא כן עשו לישראל, אלא כבשו אותם ביד חזקה והטילו עליהם את מלאכתם כאילו היו הם בעלי חיים מן ההפקר ר"ל. וגם אחר שהחזיקו בהם לא הֶחֱיוּ אותם כי אם בלחם צר ומים לחץ ורק כדי שיחזיקו מעמד, והיה זה כעין ההכרח להאכיל את בהמותיהם ב'תבן'...
ומי מדבר על צער הגוף שהיתה גם היא מורגשת בכל עת, כאשר המצריים אצים בהם וכופים אותם במלאכה המייגעת את הגוף ומשברתו, ואם לא כילו את המוטל עליהם היו מכלים בהם את זעמם ומענישים אותם בעונשים בלתי נסבלים כמסופר במדרשי חז"ל. ובנוסף עינו את ישראל בעוד צרות והשפלות המסמרים שערת כל ראש המתבונן בהם, השליכו את ילדיהם במים ר"ל, וגם החשיבו אותם כלבנים לשקעם בתוך הבנין, והאחרון הכביד במה שהשתמשו בדמם כ'חומר גלם' לרפואת מלכם הצורר, והמוני ילדים נשחטו מידי יום רק כדי להמציא את דמם לרפואתו, מי יכול לשער את גודל ההשפלה שהיתה מנת חלקם של ישראל?
כל מי שיש לו מוח בקדקדו יבין שאין לך קשה מזה הסבל, ואכן כך איתא ממרן האר"י הקדוש, שזה השעבוד היה הקשה מכל השעבודים. ואכן אז כבר באו ישראל לידי מצב שכבר לא היה ביכולתם להחזיק מעמד, ואז הופיע הקב"ה אל משה וגילה לו שהוא זה שביכולתו להוציאם לחירות, אולם מבקש הוא תמורה: 'בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה' (שמות ג, יב), על מנת כן יצאו ישראל ממצרים. כיון שכן מי פתי הוא שלא יסכים לקיים מצוותיו? אם האיש הישראלי יתבונן איך היה מצבו אם לא גזר הקב"ה 'חירות' על אבותיו יתרצה לְרַצּוֹתוֹ ולקיים כל מצוותיו גם אם יצטרך להוזיל עליהם דמים יקרים. זוהי סיבה שמראש כבר הסכימו אבותינו לשמור על פיקודי ה' גם אם יצטרכו לחסר בסיבתם את ממונם, ואפילו רק על 'הידור מצוה' הסכימו להוזיל את ממונם, הם קנו לעצמם טלית נאה ותפילין נאים וד' מינים נאים, והיתה זאת רק כדי לרצות את פני קונם.
גם אנו הולכים בעקבותיהם ומוזילים מעות לרוב אפילו רק ל'הידור מצוה'. אולם לא תמיד אנו עושים זאת מתוך אותו רצון שהיה לאבותינו, אבותינו בחרו בדרך זו מתוך הכרתם בטובת הבורא ב"ה, ואנחנו, מנהג אבותינו בידינו! אבל לא תמיד מתבוננים למה, והרי זה בגדר הרגל נעשה טבע.