Parshas Emor 5786
- Torah Tavlin
- Apr 29
- 2 min read
וספרתם לכם ממחרת השבת יום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תממות תהיינה ... (יט-טו)
"בענין עבודת ימי ספירה"
התורה נתנה לנו המצוה של ספירת העומר, שמונים הימים מפסח עד שבועות. ויש לבאר מדוע אנו מונים הימים מזמן הבאת הקרבן עומר, שעל כן הוא ספירת העומר, הרי יכול המצוה שתהא סתם שאנו מונים מפסח עד שבועות לא תלוי בקרבן העומר?
וי"ל הענין בהקדים דברי הגמ' (ר"ה טז.): "מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח, מפני שהפסח זמן תבואה הוא; אמר הקב"ה: הביאו לפני עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות. ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת, מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא; אמר הקב"ה: הביאו לפני שתי הלחם בעצרת, כדי שיתברכו לכם פירות האילן. ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג, אמר הקב"ה: נסכו לפני מים בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי שנה", ע"כ. וביאר המהרש"א וז"ל: "חשיב בכאן ג' דברים שהם חיי ג' נפשות שבעולם, שהם נפש הצומח, ונפש הבהמה, ונפש האדם. כי המים בחג הם חיי נפש הצומח, והעומר של שעורים הוא חיי נפש הבהמה...ושתי הלחם של חטין היו, והוא חיי נפש האדם כפרש"י בשמעתין. והוא מבואר שאמר הכתוב מהחל חרמש גו' שהוא קציר שעורים תחל לספור שבעה שבועות שהוא יום קציר חטים שהם ב' הלחם והכונה בו כי בצאתם ממצרים שנקראו חמורים והיו ישראל ג"כ בלא מצות, לא היו ראוים רק למאכל בהמה שהן שעורים, כמ"ש צא ובשר לחמורים עד ספירת ז' שבועות ע"ש וכמטמונים תחפשנה שהוכנו אז לדעה שמביא מאכל חטים שאז קבלו התורה וע"כ מביא ב' הלחם מחטים שמביא הדעת... וע"כ אמר מהחל חרמש בקמה שהוא קציר שעורים מאכל בהמה תספור נ' יום עד הבאת ב' הלחם שבאה מן החטין לקבל דעה וחכמת התורה", עכ"ל. ומבואר מדבריו, שכלל ישראל בצאתם ממצרים היו במדריגת בהמות, כלומר שהיו כמו "נפש במהי", שבהמה עושה כל מה שרוצה לעשות, ואין שכלו שולט בנפשו, וע"כ הביאו קרבן שהיה מאכל בהמה, אבל במשך ימי הספירה, הגיעו למדריגת אדם, וע"כ בשבועות מביא קרבן מחיטין שהוא מאכל אדם. שאדם יש לו השכל לשלוט בנפשו, ולא לעשות כל מה שעולה על דעתו.
וכיון שכל זהו עיקר עבודת ימי הספירה, לעלות במדריגה של בהמה, שלא לחיות כנפש בהמי לעושת כל מה שרוצה, רק להיות כאדם שיש לו שכל לעשות הטוב ולא הרע. וא"כ זהו הטעם מדוע עיקר המצוה של ספירת העומר הוא למנות הימים מיום הקרבת העומר, שקרבן העומר מורה ע"ז שהיו במדריגת בהמות, ואנו משתדלים בכל יום ויום לעלות במדריגות להגיע למדריגת אדם, ששולט על נפשו, ולא לעושת כל מה שעולה על תאותו כבהמה, ואחר עבודת ימי הספירה בשבועות מביאים קרבן של חיטים שהוא מאכל אדם.