Parshas Devarim (Chazon) 5786
- Torah Tavlin
- 5 days ago
- 3 min read
אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב ... (א-א)
פרש"י: הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם, שנאמר: 'וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל'. הנה מלשון רש"י 'הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם' נראה שהטענה על 'חטא העגל' היתה, למה לא היו זהירים בכספם ופיזרו ממנו לעבירה, ואלו הדברים הם בלתי מובנים, כי למה תהיה רבוי זהבם סיבה להפקירם לעבירה, גם לא רואים בפרשת העגל שרצונם לעשות עגל נבע מרוב הזהב. וגם אם נאמר שהזהב היתה עיקר הסיבה, והיה עליהם גם טענה למה לא השגיחו על ממונם, ודאי לא היתה זו עיקר הטענה, שזו היתה למה המירו כבודו יתברך בלא אל, וצריכים אם כן להבין למה רמז הכתוב רק על טענת הטפל ולא על טענת העיקר?
אמנם יש לומר, שעל עצם המכשול בזה החטא אין טענה על ישראל, כיון שמן השמים גירו אותם לכך וגם נטלו מהם הבחירה, והשכל יעיד על כך, שהרי מדובר באומה שלימה ששמעו מפי הקב"ה בעצמו 'אנכי' ו'לא יהיה לך' והדברים עשו רושם עצום בנפשותם, והאיך יכשלו בחטא מוזר זה רק כעבור ארבעים יום? ובהכרח היתה זו גזירה מן השמים, ולא היתה תלויה בבחירתם כלל, וגמרא ערוכה היא (עבודה זרה ד:): 'אריב"ל לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה', וברש"י שם: 'כלומר גבורים ושליטים ביצרם היו, ולא היו ראויים להתגבר יצרם עליהן, אלא גזירת מלך היתה לשלוט בם, כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, שאם יאמר החוטא לא אשוב שלא יקבלני, אומרים לו, צא ולמד ממעשה העגל שכפרו ונתקבלו בתשובה'.
אולם אם כך היו פני הדברים, צריכים להבין למה רצה הקב"ה להענישם על כך, ועוד היה זה העונש החמור ביותר, 'כליה' רחמנא לצלן! וגם כשנתרצה להם הקב"ה לא פסקה מהם מידת הדין, וְהֶרֶג ומגיפה באו בעקבותיו, ועד היום עוד סובלים מחמתו, וכפי שאמר הקב"ה (שמות לב, לד) 'וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם'. ופירש"י: 'ותמיד תמיד כשאפקוד עליהם עוונותיהם, ופקדתי עליהם מעט מן העוון הזה'. ואם לא בחרו בזה החטא למה להם לסבול עונשו? גם עצם הדבר שזה החטא משמש כ'פתחון פה' לרשעים מוכיח שהיה ביכולתם להתחזק ולעמוד בנסיון, כי רק מתוך כך יש 'פתחון פה' לרשעים, שגם הם נכשלים בחטאים התלויים בבחירה, אבל אם היתה הבחירה נטולה מהם,אין זה פתחון פה למי שבחר מרצון ב'רע'.
אכן י"ל, שאותו 'רוח שטות' שגירה אותם לעשות העגל לא היו יכולים לכבות, על אף שידעו שיש בכך מרידה במלכות שמים, כי תאוותם לעשות העגל היתה כל כך חזקה עד שלא היה בשום הגיון כח לכובשה, אמנם אם על עוון עבודה זרה ניטלה מהם הבחירה, לא ניטלה מהם הבחירה משאר המצוות והמידות, וסיבב הקב"ה שעשיית העגל תהיה מורכבת גם בהמידה הרעה של 'כפיות טובה' כדי שזו תהיה סיבה למונעם מן החטא, כי כדי לבצע זממם היו זקוקים לזהב, ואז היה עליהם להתבונן מי נתן להם את זהבם, הלוא עד לפני שלושה חדשים היו עניים ואביונים, אלא שהקב"ה הוא זה שסיבב באופנים בלתי טבעיים שיפזרו המצריים את רכושם ויעניקו אותם לישראל, אם כן האיך יכולים להכעיסו באמצעות הטובה שהטיב עמהם? אילו היו מתבוננים בדבר זה היו זוכים להימלט מן החטא, אלא שהיצר שהתגרה בהם זרזם מאוד אל החטא ולא הניחם להתבונן בטובת הבורא עמהם, בידעו שזהו פתח להצלתם. ועל זה יצא עליהם הקצף, למה לא התבוננו האיך הם מחזירים רעה תחת טובה ועוד באמצעות ה'טובה' גופא. וזהו שֶכִוֵן רש"י במאמרו 'הוכיחן על העגל שעשו' ועיקר הטענה היתה 'בשביל רוב זהב שהיה להם', שלא היו יכולים לעשותו כי אם באמצעות הזהב, אם כן היה להם להתבונן בגנות מידת 'כפיית טובה' ואז היו יכולים לדלג על אותו נסיון קשה.