Parshas Devarim (Chazon) 5785
- Torah Tavlin
- Aug 1
- 3 min read
ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלקיך כאשר ישא איש את בנו בכל הדרך אשר הלכתם עד באכם עד המקום הזה ... (א-לא)
אפשר לומר בדרך רמז שֶׁכֹּה אמר משה לישראל: 'ובמדבר' - לשון דיבור. ורצה לומר שב'כח התפילה' שהיא ע"י ה'דיבור' 'אשר ראית' בעבר כמה גדולה כוחה, 'אשר' באמצעותה 'נשאך ה' אלקיך כאשר ישא איש את בנו' כי בהיותכם במדבר הייתם כמה פעמים במצוקה בלי מים ומזון, ופניתי אז אל השי"ת אז לבקש רחמים עליכם ונעניתי בזכות תפילתי כי המציא השם לכם באר ומן, וכמו כן המציא לפניך כל המצטרך לך כאיש הנושא את בנו ודואג לכל המצטרך לו, והמשיך באלו החסדים 'בכל הדרך אשר הלכתם עד בֹאֲכֶם עד המקום הזה', אם כן עליכם להתחזק גם הלאה בעבודת התפילה והבקשה, ותוסיפו לראות עוד פלאות בזכותה.
ואכן הספה"ק מלאים מענין כוחה של תפילה, שבאמצעותה זוכים לבטל הרבה גזירות קשות ורעות, ולהמשיך שפע ברכות וישועות. ומה שרואים לפעמים שאין תפילתו של אדם עושה רושם, הסיבה לזה היא העדר אמונתו בכח התפילה, הן אמת שגם זה האדם הגה בתורה וראה שתפילתו של משה עשתה רושם, אבל אין הוא תולה זאת בעצם התפילה, כי אם במי שמתפלל, כלומר דעתו נוטה לחשוב שרק תפילת הצדיק כתפילתו של משה מתקבלת, אבל אין בכך הוכחה לענין תפילתו שהיא תפילת הדיוט.
זהו שהמשיך הכתוב: 'ובדבר הזה'- בכח זה הדיבור, היא התפילה, 'אינכם מאמינים' - אין אתם מאמינים שזו היא המועילה לכם, כי לדעתכם תלוי כל דבר רק בגזירת 'הוי"ה אלקיכם', ולפעמים אכן משנה גזירתו, היינו כשהצדיק הוא המתחנן לפניו, וכיון שכן אינכם מחשיבים את תפילתכם, ואינכם ניגשים לעבודת התפילה כדבעי, ואין בקשתכם נאמרת לפני בוראכם מעומק הלב. אבל מי שאכן מאמין בכח התפילה, ויודע שהקב"ה מאזין לתפילתו ורוצה להטיב לו, זה אכן מתפלל מתוך כובד ראש ומעומק הלב, וזוכה לראות ברכה בעמל התפילה.
ואעתיק לפניך קטע מספר הקדוש 'תפארת שמואל' (פרשת כי תבוא) המדבר מכח התפילה דוקא כשהיא מתוך אמונה והכרה ברום מעלתה, והא לך לשונו: 'תפילה הוא ענין אמונה, שאם לא כן למה הוא מתפלל, וכמו שכתב 'בעל העקידה' ובשאר ספרים הקדושים, כי ענין תפלה הוא מצות עשה מן התורה, מהכתוב: 'ולעבדו בכל לבבכם'. והלא הוא אך שאלת צרכיו, ואיך יתכן לקרותה בשם מצוה? אך ביאור הענין, ודאי התפלה מצות עשה שמאמין ובוטח בהשי"ת שישמע תפלתו ויעזרהו ברב טוב, שאם לא כן למה הוא מתפלל ואל מי מתפלל. נמצא, עיקר ענין תפלה הוא לבוא לידי אמונה ובטחון ולפיכך הוא מצות עשה'. עיי"ש דבריו
וגמרא ערוכה היא (ראש השנה יח.) שסגולת התפילה תלויה בכוונה והא לך לשונה: 'תניא, היה רבי מאיר אומר: שנים שעלו למטה וחוליין שוה, וכן שנים שעלו לגרדום לידון ודינן שוה, זה ירד וזה לא ירד, זה ניצל וזה לא ניצל. מפני מה זה ירד וזה לא ירד, זה ניצל וזה לא ניצל? זה התפלל ונענה, וזה התפלל ולא נענה. מפני מה זה נענה וזה לא נענה? זה התפלל תפלה שלימה - נענה, וזה לא התפלל תפלה שלימה - לא נענה'. ופירש רש"י, שתפילה שלימה הכוונה שהתכוון בתפילה.
אמנם לפעמים גם אם יש בכח תפילתו לחולל פלאות מתעכבת ישועתו מלבוא, כי לפעמים א"א למלא בקשתו של אדם אא"כ יתפלל סך קצוב של תפילות, וע"כ אם אכן התפלל תפילה מעומק הלב ורואה שעדיין לא נתמלאה בקשתו, אין לו להתיאש, אלא עליו להוסיף עוד ועוד תפילות וכשימלאו סאת תפילותיו יראה ברכה בעמלו, וכמו שמצינו שמשה היה מתפלל שיכנס לא"י, ואילו היה מתפלל עוד תפילה א' היה זוכה להיכנס, על אף שנגזר עליו שלא להיכנס. וכן אמרו חז"ל, כתיב: 'קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך, וקוה אל ה'' הוי מתפלל, וחוזר ומתפלל, ויש שעה שיתנו לך'.