Parshas Chukas 5785
- Torah Tavlin
- Jul 4
- 3 min read
ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן. וירב העם עם משה ויאמרו לאמר ולו גוענו בגוע אחינו לפני ה' ... (כ-ב,ג)
העבודה להחדיר את האמונה
בשעה שבני ישראל באו בתרעומת על משה ועל אהרן, שרו שני הצדיקים הללו במצוקה נוראה, כי צרת ישראל אכן היתה צרה גדולה, שהרי בלא מים א"א לחיות ולהתקיים, ועצם פנייתם אליהם הוסיפה מועקה על מועקתם, כי עדיין לא ידעו מה מוטל עליהם להשיב אל העם. ועל אף כ"ז אנו רואים שלא אבדו את תקוותם, ולא התחילו מיד להגות במחשבות האיך להמציא מים לעם באמצעים טבעיים, אלא תיכף ומיד פנו אל אהל מועד ושם התפללו תחילה אל השי"ת. תוקף אמונתם בזו השעה לא התבטאה רק בעצם פנייתם אל השי"ת, אלא גם באותו אופן שפנו אליו, כי כפי שהכתוב מעיד היתה זאת ע"י 'נפילת אפיים' ושנינו (תענית יד:): 'אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע בן נון', כי התפילה בצורה זו הוא בזיון להאדם, ואסור לאדם חשוב וצדיק לבזות את עצמו, אלא אם כן הוא בטוח שייענה בתפילתו כי אז לא יביטו עליו בביזיון. ואם רואים שמשה ואהרן לא השגיחו על כבודם, אות הוא שגם בשעת דוחקם הגדול היתה אמונתם איתנה שייענו בתפילתם.
לאמיתו של דבר אין דבר זה נחשב לחידוש כשמדברים על אדון הנביאים ואחיו השקול כמותו, [וכפי שרואים שאפילו תלמידו יהושע זכה לכך]. ולא כדי להודיע את רום מעלתם ראתה התורה לספר לנו זאת, אלא שרצתה התורה להורות גם לאנשים פשוטים ההוגים בתורתינו שגם הם צריכים ללכת בעקבות אלו הצדיקים ולהרגיל את עצמן בבטחון, ובהמצאם בשעת הדחק יקדימו גם הם בטחון להשתדלות, ולא יהיו בהולים לבוא תיכף לידי השתדלות, כי זוהי הוכחה שאין אמונתם איתנה.
כל יהודי שהינו שומר תורה ומצוות, אם יפנו אליו וישאלוהו אם יש לו אמונה ודאי ישיב בפה מלא: כן! ותשובתו אכן אמיתית, כי אלמלא כן לא היה מקדיש עתותיו לתורה ולקיומה, אולם על פי רוב אין זו אמונה שלימה, ושעת נסיון יוכיח, שאז שוכח האדם שמשאלת לבו תלויה בעיקר ברצון העליון ופונה תחילה לגורמים טכניים שלדעתו תלויה פתרון מצוקתו בידם. ומה נעים הוא לשון קודשו של מרן ה'חזון איש' זצ"ל כשמדבר מענין זה בספרו הקטן 'אמונה ובטחון' (ב) והא לך לשונו: 'נקל להיות בוטח בשעה שאין עיקר התפקיד של הביטחון, אך מה קשה להיות בוטח בשעת תפקידו וכו'. ואמנם בזאת יבחן אם פיו ולבו שוין, האם בוטח הוא באמת או אך למד לשונו לצפצף בטחון-בטחון, ובלבו לא קוננה'. ומביא שם דוגמא מוחשית: 'ומה שאנו רואים בחיים, ראובן איש מוסרי וזימרת הביטחון על דל שפתיו, תמיד מגנה את רוב ההשתדלות ומתעב את הרדיפה אחר פרנסה, ואמנם הוא איש מצליח, ובחנותו לא יחסר לו לקוחות ואיננו זקוק לרב השתדלות, אמנם אוהב הוא את הביטחון כי הלא גם הביטחון מראה לו פנים שוחקות. והנה נפתענו פתאום לראות את ראובן הבוטח מתלחש עם נעריו ואנשי עצתו איך להפר עצת רעהו, האומר לפתוח חנות כמותו, ומתחיל בהשתדלויות גלויות להניא מחשבת רעהו' עכ"ל הצח.
מצבים כעין אלו נובעים מזה שאין משננים את האמונה כדבעי, האדם סומך בדרך כלל על האמונה שקנה בעבר, ונדמה לו שהיא זו שתלווה אותו בכל המצבים, אך אינו מעלה על דעתו שיש מצבים שאמונתו צריכה להיות כדבר מציאותי הנראה בחוש, כי אם לא כן ישאהו הדוחק מן האמונה אל הטבעים שהם יותר מציאותיים לדעתו. הוא אשר דיבר הרה"ק רבי משה מקאברין זי"ע ופירש את מאמר הכתוב (תהילים קטז,י) 'האמנתי כי אדבר' שזכיתי לבוא למצב של 'האמנתי', שתהיה אמונתי צלולה וחזקה 'כי אדבר', כי לא היסחתי דעתי מהאמונה ותמיד דיברתי ושיננתי לעצמי מאמרים המחזקים את האמונה.