ויאמר עבד אברהם אנכי ... (כד-לד)
אמונה בענוה תליא
הנה מתעוררת הפליאה כשמתבוננים בדבריו שבהם פתח אליעזר את משאו ומתנו עם בתואל אודות לקיחת רבקה, שהרי מדרכם של סוחרים ממולחים לייצג את עצמם כמוצלחים, ואם גם זכו למעמד כלשהו אינם מדלגים מלהזכירו ולהתפאר בכך בפני העומדים מולו, כדי שֶׁיִּשָּׂא חן בעיניהם ויתרצו למלא את רצונו, ואילו אליעזר שזכה לשמש כיד ימינו של אדונו המפורסם לא דיבר כלל על מעמדו הרם, להיפך הוא הציג את עצמו כאחד הפחותים, באמרו: 'עבד אברהם אנכי', אינני כי אם עבד מן השורה, ובמקרה זה בבית אברהם, וכמי שאומר: לאמיתו של דבר אינני כי אם שלימזל שהוכרח להימכר לעבד, ומצד מהותי אינני כי אם שפל אנשים, ובכל זאת התמזל מזלי שאיש הגון כאברהם הוא זה שקנה אותי, ונוהג עימי בחמלה... ונשאלת השאלה למה ראה אליעזר לנכון להעמיד פני 'בטלן'? וכי לא היה זה היפך ההשתדלות הנכונה?!
אמנם כשמתבוננים היטב בטיבו של אליעזר מובן הכל. כי כפי שכבר הזכרנו היה אליעזר דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים, זאת אומרת שאברהם סמך עליו שהוא אכן מוסר את השקפתו ואמונתו כפי שהיא, מבלי לחסר סעיף כלשהוא, ובהכרח שהיה אליעזר דבוק בתורת האמונה – אותה חידש אברהם רבו – בכל פרטיה ודקדוקיה.
והנה על פי תורת האמונה אין ההצלחה תלויה כלל ב'השתדלות'. לפיה אין ההשתדלות כי אם גזירה עליונה שעל האדם לעסוק בה כדי להסתיר את ההשפעה הניסית בסדרי הטבע, ועל אף שרואים הרבה פעמים שההשתדלות היא זו המניבה את ההצלחה, אין זה הוכחה שההצלחה הטבעית תלויה בהשתדלות, אלא שיש מקרים שבהם רוצה הקב"ה שההשתדלות תשמש לסיבת ההצלחה, אבל אין זה הכרח, וכפי שרואים גם מקרים שאחר שמקיים האדם חובת ההשתדלות, מצליח ה' דרכו באמצעות סיבות שכלל לא פילל עליהם. אולם גם אדם שבדרך כלל מאמין ו'זוכר' שאין ההשתדלות 'אמצעי' להצלחה, יש לחוש שכשיכנס היטב בעובי ההשתדלות, עלול הטבע להשכיח ממנו ידיעה זו, ובפרט כשההשתדלות מאירה לו פנים, ואם לא די בכך שהאמונה מסתלקת ממנו, גם בא על ידי זה לידי גיאות, כי נדמה לו שחֵילוֹוחכמתו הם שעמדו לו והביאוהו לידי הצלחתו, ולכן מן הראוי שתמיד כראות האדם שההצלחה מאירה לו פנים ישנן היטב שהכל בידי שמים.
לאור האמור יש לומר, שאחר שראה אליעזר איך הצליח ה' דרכו, ומצא זיווג נכון ליצחק העולה על כל דרישותיו של אברהם אדונו, חשש מאוד שמא יתעורר בו מחשבה ש'ההשתדלות' היא זו שהניבה פירות, ובה תלויה היתה הצלחתו. כמו כן היה חושש שמא יבוא לידי גיאות על ידי זה, ולכן ראה לנכון לעשות פעולה שתפתור שתי חששותיו, הוא יאמר 'עבד אברהם אנכי', ואז לא יתרשמו הוריה של רבקה יתר על המידה, להיפך, יהיה זו סיבה שלא להסכים להצעתו, בהבינם שאברהם לא יחשיב את כלתו העתידה יתר על המידה, כי אם ברצונו להחשיבה ולהעשירה כפי שדיבר העבד, היה מטיל את המשימה על אחד מפקידיו החשובים ולא על עבד זוטר.
בנוסף היה במשפט זה כעין 'תזכורת' לעצמו, שאין לו במה להתפאר, כי גם אם כעת מאירה לו ההצלחה פנים, אין זו מסיבת היותו 'מוצלח' כי אם אכן 'מוצלח' הוא למה הינו עבד? הן אמת שאחר שהוא עבד מאירה לו ההצלחה פנים בכל צעד ושעל, וזוהי אולי בזכות הכנעתו לאדונו הצדיק, אבל ודאי לא מפני היותו 'מוצלח', כי אם כן לא היה צריך לבוא לידי תואר 'עבד'.
ואכן זכה לראות לבסוף שלא ההשתדלות עושה פרי, ואין לו לאדם במה להתפאר, כי הכל תלוי רק ברצון ה'. ונחקקו דברים אלו בתורה, כדי ללמד גם אותנו שרק הקב"ה הוא עילת העילות וסיבת הסיבות.