top of page

Parshas Bo 5785

ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועלת ... כי ממנו נקח לעבד את ה' אלקינו ... (י-כה,כו)

במעלת זיכוך החומר


בספר "אור המאיר" מבואר שאחר שיהגה האדם תמיד בתורה ובמצוות, אינו מכשיר את עצמו להשראת הבורא ית' אם לא שיזכך את גופו החומרי, כי החומריות הינו כמחיצה החוצץ בין האדם למעלות הקדושה, וכל עוד שהאדם נותן דרור לעצמו לאכול ולשתות על תאות נפשו לא יזכה להמשיך עליו הקדושה העליונה, ועדיין יהיה בבחינת גוף נפרד מאלוף העליון. אמנם כדי להפוך את החומר לצורה מוטל על האדם להיכנס למאבק גדול עם יצרו, כי זה האחרון נותן את עיקר כובד משקלו כדי למנוע זאת מן האדם, כי מצד חלק החומרי שבאדם הינו בגדר 'עבד ליצרו', וזה המבקש לקדש עצמו מן המותר לו הרי חפץ הוא ב'דרור' מן החומריות והינו בגדר 'בורח מן אדונו', וללא ספק שאדונו היצר יעשה כל טצדקי שבעולם כדי להחזירו לרשותו. ואין עצה ותבונה מול אותו היצר החומרי אם לא שילחם הלוחם ביצרו 'מלחמת חרמה', כי תהיה מלחמה זו מתוך מסירות נפש, היינו מתוך החלטה נחושה לבטל כל ישותו לבוראו, ולהתנזר מכל רצון גופני וחומרי שאינו לכבוד בוראו, ואז יצליח ה' דרכו לכבוש את יצרו הגס, ויוסרו כל המסכים המבדילים בינו לבין הקדושה העליונה, ויזכה להתעלות ולהנות מזיו העליון.

אלו הדברים נרמזים במקרא שלפנינו, דהנה ידוע מספה"ק ש'פרעה' מורה על ה'יצר הרע', וכיון שראה פרעה שבנ"י משתוקקים מאוד לעבוד את בוראם, וברצונם לצאת על ידה מתועבת מצרים, התחכם עליהם ואמר 'לכו עבדו את ה' רק צאנכם ובקרכם יוצג', כלומר, מעתה איני מעכב על ידכם לעבוד את בוראכם בתורה ובתפילה ובכל פעולה שהיא לש"ש, אולם 'צאנכם ובקרכם' המורים על האכילה החומרית 'יוצג' במקומו כבימי קדם, ולא תבקשו להתנזר מאכילה לשם תענוג. זה הרשע דימה בנפשו כי אם החומר יקבל תענוגו כמקדם לא יזכו בני ישראל להאור הגנוז, וכשלא ישיגו אור שבקדושה יסוגו אחור ויאחזו שוב רק בתועבת מצרים.

אולם משה לא הסכים לכך, כי החכם עיניו בראשו, ומבחין במזימת היצר המעמיד פנים כטוב והגון המבקש לשחרר את נתיניו משעבודם, ומבהיר בפניו: 'גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' אלקינו', כלומר, אין אנו מסכימים לזה התנאי, וברצונינו לבטש בכל הקשור לתענוגי החומר, עד שלבסוף נזכה להסיר כל המסכים המבדילים בינינו לבין החומר, ואז נזכה להתענג מזיוה של שכינה ושוב לא תהיה עבודת האכילה עלינו למשא, להיפך, אז יתקיים בנו מקרא שכתוב (משלי טז, ז): 'ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים איתו' 'וגם אתה' היצר תסייע בידינו לאכול רק לשם שמים, ולהפוך את האכילה לבחינת 'עולות וזבחים'.

כי על כגון דא אמרו חכמינו ז"ל (מנחות צז.) 'שולחנו של אדם מכפר עליו' כי תהיה אכילתינו כזבח הנקטר ע"ג המזבח. אולם זה הדבר תלוי בתנאי, והוא: 'וגם מקננו ילך עמנו, לא תשאר פרסה' - שלא נשאיר שום צד הנאה בלבנו מבחינת 'מקננו', כי תהיה כל כוונתינו בעבודת האכילה לשם שמים, ואפילו פרסה של הנאה לא תהיה בגשתינו לעבוד את ה' בעבודת האכילה, רק תהיה אכילתינו מתוך כוונה שלימה לשמים כעולה הנקטר כליל המזבחה. ומשה הוא החכם, מנמק את רצונו למה אינו מסכים עם אותה פשרה שהציע היצר, באמרו: 'ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה'. שכל עוד שמורגלים אנו בתענוגי החומר עדיין לא זכינו להסיר המסכים המבדילים בינינו לבוראינו, ומהעדר האור אין ביכולתינו לדעת האיך לעבדו בעבודה פנימית ואמיתית, כי כל עוד שיש להאדם נטיה אל החומריות נפשו מעורה ברע, ואינו זוכה לבהירות הדעת, וכתוצאה מכך יש טעם לפגם בתורתו ובתפילתו מנגיעות ופניות. ורק 'בבואו שמה' אחר שיעשה את המוטל עליו וירגיל עצמו במיעוט תענוג, אז יזכה לאורות הקדושה ויתוסף בו דעת במה יְזַכֶּה את אורחו בעבודת בוראו.

 

bottom of page