Parshas Beshalach (Shira) 5786
- Torah Tavlin
- Jan 28
- 2 min read
וה' הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה ... (יג-כא)
בענין עמילות בתורה
התורה הק' מספרת לנו דכלל ישראל היו נוסעים וביום היה להם העמוד ענן לנחתם הדרך, ובלילה היה העמוד האש. וכתב רבינו בחיי דבר נפלא וז"ל: "ללכת יומם ולילה. על דרך הפשט, מרוב חפצם וזריזותם לקבל התורה ביום חמשים, היו ממהרים את דרכם והיו הולכים ביום ובלילה, לא כשאר הולכי דרך שהם יגעים ביום ונחים בלילה", עכ"ל. הרי הטעם שכלל ישראל הולכים בדרך גם בלילה, היה משום שהיו להם חפץ גדול, וביקש נפלא לקבל התורה, וע"כ לא היה כמו כל שאר הולכי דרבים שהם הולך ביום ונחים בלילה, אלא גם בלילה היה יגיעים כדי לקבל את התורה.
ונראה להוסיף על דבריו, שבאמת זה עיקר גדול להכנה לקבל את התורה, דידוע מה דתנן במתני' (אבות פ"ו מ"ד) מהו צורתו של תורה: "כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא", ע"כ. מבואר, שעיקר הצורה של תורה הוא אך ורק ביגיעה ועמילות, ומי שאינו עמל בתורה, אין זה"דרכה של תורה". וע"כ י"ל, דכלל ישראל הוצרך להכין עצמם לקבל התורה ע"י יגיעה ועמילות, וע"כ לא היו נחים בלילה, רק מיגיעים יגיעה אחר יגיעה, ביום ובלילה, וע"י זה היה מוכנים לקבל את התורה.
וכתב הר"ש (במס' פרה פ''ד מ''א) דבר נפלא בשם התוספתא בענין עמילות בתורה וז"ל: "שהיה רבי יהושע אומר כל הלומד ולא עמל כאיש הזורע ולא קוצר", עכ"ל. הרי, שתכלית של לימוד התורה אינו רק עצם הלימוד שלמד, רק העסק והעמילות והיגיעה, שעמל לעמוד על עומק ואמיתת הדברים, ומי שלומד ואינו עמל, הרי הוא כמו הזורע ואינו קוצר! הרי, שאין שום תכלית כלל וכלל מצד עצם הלימוד בלא עמילות, דנחשב כזורע בלי קציר, הרי מבואר דהפירות של הלימוד, הוא אך ורק ע"י העסק והעמילות, ובלי עמילות בתורה, חסור בעיקר לימוד התורה.
ונסיים בדברי ר' ישראל סלנטר (אבן ישראל דרוש ח') וז"ל: "יש חילוק גדול בין כל החכמות והמלאכות, לתורתינו הקדושה, כי כל הדברים העיקר הוא התכלית... משא"כ בתורתינו הק', העיקר היא הסיבה, דהיינו היגיעה בשלימות לידיעת התורה בעומקה... כי אין ציווי הבורא להגיע אל הידיעה בשלימות, כי לא עליך המלאכה לגמור, רק שתהיה היגיעה בתמידות ובשלימות גדול, עד שמצידו לא יבצר ההשגה. אז, אפילו לא ידע מאומה, הוא צדיק גמור, ואהוב יותר אצל הקב"ה ממי שהשיג בשכלו חלק גדול מן התורה, והיה זה בלא יגיעה מרוב זכות שכלו ומהירותו, שהוא לא ימהר עוף לגן עדן, ואדרבא יירש גיהנום על מיעוט ההשתדלות", עכ"ל.