Parshas Bereishis (Machar Chodesh) 5787
ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו כי לקח אתו אלקים ... (ה-כד)
האמונה שהכל לטובה
פרש"י: ויתהלך חנוך - צדיק היה וקל בדעתו לשוב להרשיע, לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו והמיתו קודם זמנו, וזהו ששינה הכתוב במיתתו לכתוב ואיננו בעולם למלאות שנותיו. אלמלא דברי רש"י לא היינו מבינים משמעו של מקרא, כי אם זכה חנוך להתנהג כרצון הבורא, למה יהיה זו סיבה להמיתו? ומה גם שהיה זה בדור של רשעים, והיה עליו להתעצם מאוד שלא להימשך אחר בני דורו, והיה זה סיבה להגדיל זכותו, ולא לקצר ימיו.
בנוסף היתה זו השפלה להצדיק להלקותו לעיני כל רשעי דורו?
אולם רש"י מאיר עינינו, ומלמדנו שלא תמיד רואים את הטובה בעיני הבשר, בעיני הבשר רואים רק מה שה'הוה' מצדיק, אבל הקב"ה רואה גם את ה'עתיד' ומתוך כך הוא יודע באמת מהי טובתו של האדם, ולכן נראה לפעמים שהקב"ה מתנהג עם הצדיק במידת הדין, ובאמת אין זה כי אם רחמים.
זו היתה הסיבה לסילוקו של חנוך עד שלא הגיע לחצי ימיו, הקב"ה ראה איך מתמודד הוא קשות עם יצרו, בני דורו המשיכו זוהמה בעולם בחטאיהם, וגרם שגם הוא יתאוה להרע, ובכל זאת התאמץ מאוד להתגבר על יצרו, אולם גם ראה שלא יהיה ביכולתו להחזיק מעמד, הזוהמה התרבתה מיום ליום, וכבר לא היה ביכולתו לעמוד מול אותה משיכה לרעה שהיתה אז בעולם, וידע הקדוש ברוך הוא שאינו מן היושר להותיר את הצדיק הזה עוד בעולם, אחר שכל כך הצטער כל ימיו לעמוד בצדקו, ואם יאריך ימים לא יהיה ביכולתו להתחזק, ולכן הטיב עמו הבורא, והעלה את נשמתו בטרם עת.
וכעין המסופר על אחד מתלמידי הבעל שם טוב זי"ע שנפטר בדמי ימיו, ותלו את סילוקו מן העולם בתפילותיו, כי זה הצדיק היה רגיל להתפלל בבכיה ולבקש מהשי"ת שישמרהו מכל חטא, והוסיף לבקש שאם הקב"ה יודע שביום מן הימים יכשל חלילה באיזה חטא, יקדים הקב"ה להמיתו עוד בטרם יבוא אותו יום, וכיון שנתקבלה תפילתו נלקח לבית עולמו בעודו צעיר. הרי רואים מזה שלפעמים היא טובה לצדיק שמקדימים את סילוקו מן העולם.
אחר שרואים פירושו של רש"י ומביטים שוב בלשון הכתוב, נוכל להבחין גם בגוף התיבות שסילוקו של חנוך היתה ע"י מידת הרחמים, שכן לא הזכיר הכתוב לשון 'מיתה' הנאמר ברשעים שהמיתם הקב"ה קודם זמנם, [ראה למשל במעשה 'ער ואונן' (להלן לח, ז - י) שם שנאמר 'וימיתהו ה'', 'ו)מת גם אותו'], כאן נאמר 'ואיננו כי לקח אותו אלקים' - סילוקו מן העולם לא היתה בגדר 'עונש', כי אם העדר מן העולם הזה מפני שקירבו הקב"ה אליו להיות עמו בגן עדן העליון. דברי רש"י אלו הם יסוד לכל הנעשה בתחתונים, בכל מקרה שהאדם רואה עולם הפוך 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו' עליו להאמין שהכל בידי שמים, ועל הכל יש חשבון מדוקדק, ולא דקדקו עם הצדיק להרע לו כי אם לטובתו. לכן אין לנו לבוא כלל בקושיות על הבורא, רק להאמין באמונה שלימה וברורה שכל מה דעביד רחמנא היא לטב.