Parshas Bamidbar 5786
- Torah Tavlin
- 2 days ago
- 2 min read
ואת כל העדה הקהילו באחד לחדש השני ויתילדו על משפחתם לבית אבתם במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה לגלגלתם ... (א-יח)
הזריז ימיו כפולים
הנה התורה הקדושה פותחת את דבריה בפרשה זו עם הציווי שנאמר למשה למנות ולדעת את מספרן של כל עדת בני ישראל. ובתחילת הציווי (עיין לעיל א, א) מציינת התורה שזה הציווי נאמר 'באחד לחודש השני בשנה השנית'. ולאחר מכן הובאו כל פרטי הציווי (פסוקים ב - טז), ולאחר מכן באו המקראות המספרים על קיום הציווי בפועל, וביניהם המקרא שלפנינו המציין בין דבריו את היום שבו התחילו לעשותו, שהיה זה גם כן 'באחד לחודש השני', היינו עוד באותו יום שבו נאמר הציווי למשה מפי הגבורה.
רצתה התורה להורות בזה על החיוב להיות זריז בעבודת הבורא ובקיום מצוותיו, ולא לדחותן למחר ולאחר זמן, וגם כשמזדמנת לפניו מצוה המצריכה מחשבה עמוקה האיך לקיימה, לא ידחה אותה לשעה שתהיה דעתו בהירה יותר, אלא תיכף ומיד יתעמק במחשבותיו וישית עצות בנפשו האיך לקיימה על הצד היותר טוב, ומיד לאחר מכן יוציאה מן הכח אל הפועל. וכעין שנהגו משה וישראל בקיום הציווי האמור, כי אין ספק שקיומו היה תלוי בסידורים מורכבים, הרי היה זה מעמד שכל עדת ישראל הופיעו בהמוניהם עם ספרי יחוסיהם, וכ"א היה צריך להביא עמו גם עידי חזקת לידה, כך שרבים מישראל הוצרכו להעיד באותו מעמד הן על עצמן והן על אחרים, והיו צריכים להיערך לקיומו כראוי וכיאות, ולחשוב מחשבות מי יבוא תחילה ומי לבסוף, ולמי יפנו אלו ולמי אלו, והזריזות בקיומו היה כרוך בטירחא מרובה, בכ"ז הזדרזו משה עם הנשיאים המובחרים, ובאותו יום בא כל דבר על פתרונו וכבר התחיל המפקד להתקיים.
על האדם לדעת שהעצלות שבסיבתה הוא דוחה את חיוביו מיום ליום נובעת מקליפת עמלק, וכאותה אימרה ידועה שאמר אחד הצדיקים על מאמר הכתוב (שמות יז, ט) 'צא והלחם בעמלק מחר' שעל האדם להזדרז בקיום המצוות ולהלחם עם קליפת עמלק המפתהו לדחותן למחר.
וידועה היא מאמר החכם ש'הזריז ימיו כפולים', כלומר, הזריז חוטף בזריזותו עוד ועוד מצוות, ובבואו לעולם העליון אוצרותיו הם פי כמה וכמה מן העצלן, ודומה הוא לעומתו כמי שהיו ימיו כפולים. היצר המפתה את האדם להתעצל מְרַמֶּה אותו שימיו מרובים, ועוד יזכה למלא הרבה מהם בתורה ובמצוות, ולא יארע מאומה אם ישהה את מצוותיו, אולם התנא הקדוש רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא כבר הזהיר אותנו שלא להתפתות לדבריו, באמרו (אבות ב, ד): 'אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה'...
עוד אספר מענין זה מה ששמעתי מהגאון אבי מורי זצ"ל איך שזכה פעם להמחשה למאמרו הנזכר של רבן גמליאל, היה זה בתחילתו של אחד מחודשיהחורף, כשכבר היו יכולים לקיים מצות 'קידוש לבנה'. לאחר תפילת ערבית, בקשו כמה מהמתפללים ואבי מורי עמהם להימנות עם הזריזין למצוות ולקדש תיכף את הלבנה, אולם באותה שעה חצצו העננים בינם לבין הלבנה, והוצרכו להמתין זמן מה עד שתיראה כל כולה, כיון שכן נתעוררו חששותיו של אחד הממתינים שמא לבסוף לא תיראה הלבנה בבהירותה, והעדיף להמתין על הלילות הבאים, שמא יהיו השמים בהירים יותר באחת מֵהֵנָּה, אולם לבסוף לא זכה הלה ללילה בהירה יותר עד שהכריזו על מועד הלויתו...
יעזור השם יתברך לנצל כל עתותינו לתורתו ולמצוותיו, ונזכה על ידם לקנינים נצחיים לרוב.