Parshas Bahaloscha 5786
- Torah Tavlin
- Jun 5
- 2 min read
חולין דף לא. "כוונה בטבילה"
The braisa says: If a אשה (נדה) accidentally falls into a מקוה, there is a מחלוקת if the טבילה is valid. רב holds she is טהורה לביתה ואסרה לאכול תרומה. ר' יוחנן holds, she is not טהור at all, even לביתה (husband).The Gemara tries to bring a proof to שיטת רב that for בעלה and חולין matters, כוונה is not necessary for טבילה. The Gemara brings [מקואות פ"ח]: if a wave of 40 סאה fell on a טמא person and his כלים, they both become טהור (this follows שיטת ר' יוסי that טבילה in a sea is כשר). The Gemara says, the אדם should be compared to the utensils. Just like the כלים have no כוונה when the wave fell on them, so too the person doesn’t require כוונה. The Gemara rejects this ראיה and says this might be discussing a case where the person was waiting and anticipating when the wave would come, so he did have כוונה for the טבילה. [It emerges, that although the person wasn’t טובל the כלים בידים, but was only watching and having כוונה, this is sufficient]. The Gemara inquires, what is the circumstance of נאנסה בטבילה? If it means her friend forced her into the מקוה, all agree this would be valid, as the Mishnah states: a חרשת סומא ושוטה that don’t have the דעת/capabilities to be טובל themselves, may be immersed by a competent person? The Gemara answers נאנסה means, the אשה either fell off a bridge into the water (which is zero intentions of immersing) or went in to cool off but without כוונה לטבילה.
The ר"ן [חידושיו] says: this מחלוקת and the earlier מחלוקת between ר' נתן and the חכמים regarding כוונה לשחיטה, are not related to the general מחלוקת of מצות צריכות כוונה. This is because these 2 מצות are מתירות and מכשיר something else and not a "חובה מצד עצמם" טבילה is מתרת אשה לבעלה and is מתיר a man to eat תרומות ומעשרות and שחיטה is מתרת בשר לאכילה. However, the [מס' ר"ה, פ"ג] הגהות האשר"י brings בשם האור זרוע that we pasken מצות אין צריכות כוונה with our Gemara as proof because רב holds נדה שנאנסה טהורה לבעלה and we pasken like רב באיסורים.
The [יו"ד קצ"ח,מח'] שו"ע says: נדה שטבלה בלא כוונה כגון שנפלה לתוך המים, מותרת לבעלה. The רמ"א brings: ויש מחמירין and she would need a second טבילה. The ט"ז and ש"ך both add that if she was forced in by someone else, it is כשר as we see from our sugya. The רמב"ם [מקואות פ"א ח'] paskens (like רב) and says: anyone who needs to be טובל needs to have כוונה. If not, it is כשר but only for חולין purposes. Even a נדה שנאנסה would be מותר לבעלה but not for אכילת תרומה וקדשים. The רמב"ם says [יב] the fact that טבילה is מטהר one from his טומאה, is a חוק. So, just like when one has כוונה לטבול afterwards he is טהור, even though nothing has physically changed in his גוף, so too, once one has intent to be מטהר his נפש מטומאה, once he is resigned to do this, he is already טהור. ע"ש.